שבילים פתלתליים פרושים בפניי, קוראים לי, לוחשים לי לבוא.

בצידי הדרך אבנים מחודדות, צהובות וכתומת היו, שמש ליטפה את פדחתן.

התחלתי פוסע לאיטי, האוויר הדלוח, אווילי, דחוס, מלוח ויבש בגרון חנוק.

עקלקלה הדרך, רצופה פיתולים רבים.

תלולה היא, מלאה בחול זהוב, רך כמשי.

ארוכה היא, בדרכה מלווה איש משוטת.

שקטה היא הדרך.. כמהה לטיפת אמת.

אני עייף מידי מכדי להמשיך...

ואולי... אולי  בהזדמנות

אחרת..

לילה טוב.