אין כלכך מאיפה להתחיל.. אולי פשוט כי שום דבר בעצם  "עדיין לא"  באמת הסתיים. 

ברגע שאתה משלים עם משהו, ואתה מגדיר לעצמך שאתה כבר מאחוריו, אתה שולל באופן אוטומטי ומעשי את העובדה שהוא יכול לשוב. זה קורה כשמשהו כבר לא בהישג יד ולא בשליטתך.. ואז המטרה העיקרית היא להוקיע מיתוכך סוג של חלק שכבר לא פרקטי, מועיל, ושאר ירקות.

אבל מה קורה כשאתה עדיין רוצה להילחם כי אתה בטוח שזה עדיין לא הכל. או תם אך עדיין לא נשלם. ברגע כזה מתחילה מלחמה פנימית, אישית, כשחלק ממנה הוא שינוי וגיוון וכל זה כדי להיות בטוח שמה שמתרחש מבפנים באמת נכון, שמה שקורה שם הוא לא סתם אשליה אישית אלא משהו שריר וקיים.

אז אני אמשיך להילחם מלחמה חרישית.

רציתי,

ואכתוב.

אי שפיות מהי? שאלו אותי ..

 ואני? עניתי בקרירות..

אי שפיות, היא לעשות את אותו הדבר.. יום, יום,

ולקוות שמשהו יישתנה.