נדירות הן הפעמים שאני לא מצליח להרדם. וגם אם זה קורה, כשזה קורה, באותן פעמים נדירות אני בוהה בתקרה וסופר מספר כבשים, ואיפה שהו בכבש השישה-עשר אני מאבד את עצמי ונופל שדוד.

מוזר, וכן.. פילסתי דרכי למקרר ושלפתי ממנו בקבוק יין אדום יבש, וכוס על רגל אחת, כמו שאני אוהב. מזגתי לתוכה את שאר הטיפות האחרונות שנותרו בבקבוק המעוצב הייטב, וכשזה נותר ריק מתוכן, הכנסתי למקרר בקבוק חדש שקניתי ביום רביעי האחרון.. (היי, היה מבצע! 2 ב50! -אז לקחתי גם ליקר אפרסקים על הדרך. .לא יכולתי להתעלם.) 

בכל מקרה, הייתושות עושות מלאכתן נאמנה ומוצצות את דמי. וזה, הו, בעיקר מגרד. לפרקים אני שואל את עצמי למה נועד החרק הנלוז הזה פרט מהפצת המלרייה היידועה לשימצה. נו, מיילא.. את סוף השבוע הקרוב בכל מקרה, ככל הנראה אבלה על שפת הכינרת, יחד עם פלוגת המילואים בערב חברתי רב-גוני יוצא מן הכלל.. אז כניראה שאצטרך להתחיל להתרגל לנושא העקיצות.

כשחושבים על זה.. חוץ מלבכות ל.. למי שקורא כאן מידי פעם.. מזמן לא העלתי על גבי דפי הבלוג קטע סיפרותי חביב..   בהזדמנות הראשונה שתהיה לי.. זאת באמת יכולה להיות הזדמנות מצויינת.

וכן, ניראה  שהיין מתחיל להשפיע.. ועד הפוסט הבא, 

ובנימה משכרת זו,

לילה טוב.