ערב טוב וכמעט סוף שבוע טוב לכל נאמניי. 

האמת היא שנבצרות זמנית וחסך במערכות יחסים בריאות (בדגש על בריאות- בין אם לגוף או לנפש, היינו הך) הביאו אותי לכתוב על כל מה שקשור במערכות יחסים בין אם בין-אישיות, ובין אם חברתיות בלבד. וכן, לא לסוד יהיה כשאצא בהצהרות ואומר שמערכת כזאת או אחרת לא הייתה לי מיזה תקופה, ובנימה ספק מתמסרת, ספק מערפלת חושים, אדביק לכאן משהו שכתבתי לא מזמן.

"כמו שהשמש שקעה, וכמו שנעלמת" אומר השיר. לפעמים עולות תהיות עד כמה שזה נכון. מעטים יאמינו, אולי הקרובים, אולי הקרובים יותר, החלק השני יפנו מבט באדישות וחלק אחר אף יזרעו נימת הכרת תודה ספק צינית ספק מתיימרת להיות למסך ברזל שחוצץ באמצע שטח מפורז.

קשה להישאר צנוע בעמדה הזאת שאני נמצא בה. וקשה עוד יותר להישאר אדיש למה שקורה מסביב כשכל דבר הכי קטן עובר מפה לאוזן. באופן עקרוני, אני טיפוס שקט, יש שיגידו מסתורי ומעניין, אך עליי להוסיף ולציין, ספק לא מועיל ספק מזיק. אני חושב. שמעתי את צמד המילים הללו בתכנית טלוויזיה רדודה משהו ועם כל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שבחודש אחד הספקתי לקבל לא מעט אי אילו הצעות, ספק מתיימרות לחתור לקשר ואולי גם כאלה שצופנות בחובן מניעים זדוניים מהסוג החד פעמי של "פריקת העול" הידועה לשמצה, ע"ש סטוץ. (לעזאזל, אני חושב שזאת הפעם הראשונה שהמילה הזאת מוזכרת בין כתלי הבלוג.)  אם מסתכלים על האפשרות הראשונה זה אולי יכול להחמיא, והשנייה? האמת היא שברגעים כאלה אני משתדל שלא להיעלב כשמתחילים פיזית, לעטוף אותי בידיים ורגליים. והביישנות הזאת שלי רק מוסיפה למוטיבציה מהצד השני ונותת סוג של  " א' " המשך עבודה, שהריי אין מצידי כל אלמנט של התנגדות. ולא מבושה, או מרצון שיעוללו בי את זממם אם כי מתוך רצון שלא להעליב את אותו צד אקטיבי במיוחד משהו באקט הדחייה.

נקיטת יוזמה. ואולי זה מה שחסר. אולי זה מה שנחוץ ואולי מצד שני לא נחוץ בכלל. כאמור, אצילי מאוד מצד כלל אותם אי אילו אנשים להמתין לתגובה, או לצפות לסוג של מסע, משא ומתן. הבעיה מתחילה בנקודה בה אותם אנשים כבר נמצאים בחוג של מכרים, ומוגדרים על ידי היטב. אני יוצר סביבי לא מעט בועות שלפוצץ אותן, גם אם לטובת סוג של קשר קצת יותר מחייב וזה לא שאני פוחד להתחייב להפך, הציפייה להתחייבות הרבה יותר גדולה מהמחשבה של "אולי לצפות לסוג של קשר מזדמן.." (מחשבה שאולי לא "לא קיימת" אבל אני משתדל שכן להדחיק כאלה למקומות עמוקים ואפלים.) בכל מקרה, לפוצץ את אותן בועות יהיה לסוג של הפסד. אחרי הכל, ובסופו של עניין אנו למדים כי - קשה - מאוד - עד - בלתי אפשרי; למסד ולהחזיר את אותו קשר לאותה נקודה כאשר הדברים מגיעים למיצוי  ובזירה שלנו, לצערי הרב, אי אילו אנשים ממצים קשרים בקצב כמעט מסחרר. (היי, הסטטיסטיקות מדברות!)

וזה לא שרומנטיקה זה דבר לא נחוץ. להפך וכמו שכבר ציינתי, רומנטיקה היא אלמנט מאוד חשוב בחיי יום יום. אפשר להגיד שהיא ממלאת חלק שלא מרגישים בחסרונו אם הוא לא קיים. זה חלק חדש שצריך להתרגל אליו אבל כשזה שם קשה מאוד להרפות.. ולמי מאיתנו, אלה שאוהבים להתמסר, כשזה קורה, הצורך להיות רק גובר.

נכתב: 13/11/2007         03:18 AM