ספיישל שירים של עברי לידר שמתנגנים הלילה בגלגלצ מחזירים אותי אחורה בזמן. יש לי זיכרון טוב ואני מצליח להזכר בכל מני תמונות, סוג של נקודות ציון, פוזיציות, סיטואציות ומצבים בהם הייתי. אולי אפשר אפילו לציין כמה.

שישי בערב, רמת גן, פסל לבן אני חושב.. גבוהה. יושבים בקצה קצהו.

שבת בבוקר, שוב רמת-גן, בחולצת פסים דקה יושב על דשא ואחד שמחבק אותי חזק חזק ומחייך.

שישי בערב, גן אפל לידו מזרקה, אני ואחד שאוהב מתגלגלים על דשא ולא ממש אכפת ממי שמסתכל. צוחקים, מרוב אושר.

חמישי בערב, חוף ים בתל-אביב, אחרי הליכה קצרה על החוף עולים למצפה, ראיתי מישם את רידינג.

שבת בבוקר, הולכים על שובר גלים ואחד שצועק לי תחזור תחזור אבל כבר מאוחר מידי. הגיע אחד גדול והעיף אותי, כמעט שאב אותי לתוך הים והפלאפון כבה. נדם. כמעט כליל.

כמובן, יחד עם אחד אחר, בחור מקסים בפני עצמו, מפגש באיגי. בפעם האחת והיחידה.

יום חמישי פגישה, שוב תל-אביב, ישבנו לאכול.

מתעורר בפעם המי יודע כמה בדירת חדר, איתו, ברחוב יהודה הלוי בפעתיי תל-אביב. היה מרתק. אני חושב שבאותה התקופה בה כמעט חלקית גרתי בתל-אביב, בסופי שבוע כשהשתחררתי, זו הייתה תקופה שלמדתי לחיות כמו שאנשים כאלה חיים באמת. היה מצחיק, מרגש, ומסעיר, לקום בבוקר ליד בחור ועוד בתל-אביב ובדירה לבד, כשזה רק הוא ואני, עזבו כרגע את המיין אישיו שלא היה במערכת היחסים ההיא, בדיאבד, לא היה שום דבר. את העניין הזה אני שם בצד ומסתכל כרגע על הסיטואציה עצמה.. על האווירה, על הפרק כפרק אפילו לא פיזי. ורגשות שאולי חסרו, אבל מצד שני אני שמח שנגמר כמו שנגמר.  הסוף שלו היה ברור, לפחות בעבורי. וכמו שהגעתי לתל-אביב לראשונה, בשישי עם רדת חשיכה, כך גם חזרתי בבוקר יום שבת, מתל-אביב בחזרה לירושלים על כביש ריק.

"מה? כבר לחזור? אבל עדיין מוקדם" אמר.  הרגשתי באותו רגע שהכל שם צבוע חוץ מהקירות. (זה היה פסח והוא אכל באותו לילה מצות ומיונז. התחשק לי להקיא ולא ממש הבנתי מה אני עושה שם.) ארזתי את עצמי ויחד עם זוג גרביים שהייתי צריך כי שלי היו רטובות, נכנסתי לרכב ושמתי פעמיי לכיוון העיר. וגם בדרך חזור היו שירים של לידר, וגם בדרך לאיגי היו שירים של לידר, וגם.. טוב, הבהרתי את הנקודה.

השנה שעברה וגם זאת שקדמה לה, הן היו שנים מהולות דברים טובים, בינהם טובים יותר וטובים פחות. על חלק אני מתחרט, שקרו.. ועל חלק אני מתחרט שלא. התקופה הזאת הייתה מלאה בשירים של עברי לידר, אותן שנים היו שנים מתסכלות מאוד ומאוד מבלבלות. והזמן לא הטיב עמי. הכל הופך להיות קרוב יותר, מרתיע יותר, פתאום זה לא רק אני בתוך תמונה אלא יותר ויותר אנשים יחד איתי באותה מסגרת. והמראה החיצוני שעושה את העבודה שלו רק מקשה על כל הנימה המסתורית להשאר כזאת. פתאום כולם כבר מכירים, כולם כבר מסתכלים, כולם כבר מחייכים, ואם לא דיי בכך, מיני סיפורים מזדנבים לאזניי שהריי זה דבר לגיטימי, להעליל עלילות שווא על בחורים רווקים מאושרים ונאים  והיי, אני חלילה לא מתרברב. נקודת המבט הרבה יותר שלילית מאיך שזה אולי עלול להישמע וזה לא שיש לי דימוי עצמי נמוך, מאידך, אני גם לא הכי נרקסיסט שבעולם.

רגיש, פשוט, שקט, ומוציא מהכלים.

נהדר לא?

וכאן מספר הודעות:

החודש יהיה בסימן של סיכומים. אנא התעזרו בסבלנות.

מצב הרוח מעולה- אלו הן נקודות ציון.

עוד דבר, רשימה שלמה של בלוגים בהם נהגתי לעיין להנאתי-  נמחקה לי בטעות.

הייתי שמח אם אותם אנשים שיודעים שהיו שם ייצרו איתי קשר, אפילו פה בתגובה, אני מבטיח להחזיר כשאדע מי היה שם.

ודבר שלישי ואחרון, שיהיה לכולנו לילה לידר פורה ומענג, ושבועלידר נהדר.