אתם יודעים.. קפצה לראש שלי סוג של מחשבה שעולה בי מידי פעם בפעם (הפעם זה קרה אחרי ערב שלא אפרט עליו כאן מיוחד- רק אציין את העובדה שהייתה פה סוג של שבירת שיגרה מוזרה להחריד בלייל אמש).

עולם הסקס של הסטרייטים מתפרש בידי כלל הגברים (ואם לא כלל, אז ללא ספק על ידי רובם הגורף) כסוג של עולם זוהַר. לא משנה על איזה תקופה אסתכל, בין אם על תקופת הנעורים, ההתבגרות, והתקופה האחרונה, הגישה העיקרית, וזה סוג של קו מנחה.. "קיימת יחסי מין עם הרבה בחורות? אתה ללא ספק מר שגל אמיתי.. הן בטח עומדות אצלך בתור מחכות שתעולל בהן שמות" זה סוג של אקט שטומן בחובו המון מהנושא השובניסטי וכמובן מנפח את האגו.. ולא רק של אותו מעולל סדרתי כלפי עצמו- אם מסתכלים על אגו, כי אם כל הנושא משליך אוטומטית על הסובבים אותו וגורר לא מעט הערות סוגריים כגון:

"הוא תותח/ משכיב כל בחורה/ סחטין עליו ותעשה טובה תארגן לנו כמה מספרי טלפון חתיכת סוציומט מניאק"

אם אשליך את אותו הנושא על כל סובבי קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים טראנס ובי-סקסואלים) באזורי, הכל מתפרש (אני חושב) בצורה שונה לגמריי. אז בתור התחלה, נעים מאוד,  מגזר מאוד גדול בקרב הירושלמים מכנים אותה "הביצה" שהריי, כל אחד בסופו של דבר דיי תקוע  בתחת של החבר/אקס/ית לשעבר או לעתיד שלו (בשלב הזה אותו "לעתיד" לא ממש יודע שהוא הולך להיות כזה אבל מה לעשות כשהריבאונד מתעקש, דופק בדלת... וכשהאיבר מצדיע; השכל בכל מקום אחר חוץ במקום הראוי.).

בכל מקרה, אם ניקח סיטואציה מסויימת, אקט מסויים, נניח בחור שההורמונים שלו תוססים ומחליט שהוא מעוניין "לעשות"  אנשים יפים אחרים.. אני סבור שבאופן כמעט אוטומטי שמו הטוב יהפוך מבחור כמו כולם לאחד שקופץ ממיטה למיטה (וכל זה תחת הקונוטצייה השלילית משהו. ) שלא כמו בעולם הזוהר של הסטרייטים שהריי בעולמם הכמות היא הקובעת, והאיכות? נו, מיילא, כל חור בלילה שחור, שים כרית, תכבה את האור, תסיים ותלווה אותה לתחנת האוטובוס הקרובה.. היא נהנתה, וחשבה שהיא הולכת להמשיך להגיע אליו, וכמובן שהם הולכים להשאר יחד אם תשאלו אותה היא הריי הייתה כל-כך טובה..

והוא? חמש דקות לאחר שהוא נכנס לביתו בחזרה, לא משתהה ולו לרגע ומרים טלפון לחברו הטוב -מדווח לו שהוא ניצח בהתערבות.

תהיתי מאיפה כל הגישה העקומה הזאת מגיעה. אם אניח את עצמי על כף המאזניים ואקח את עצמי כדוגמא, אז אוקיי, אמנם את כמות הקשרים הרציניים שלי אפשר לספור על שתי ידיים יחד עם כמות הפלירטוטים, שמצד אחד, זה אומר שאני לא קופץ ממיטה למיטה ולא הופך אותי לחיית מין-  בשקל תשעים...   ומצד שני.... אוקיי אז אולי אין לי כלכך הרבה ניסיון אבל אין ספק שאפשר להסיק מכך שיש אנשים שהנורמות החברתיות בשבילם הן ספק המלצה, ספק עצת אחיתופל.

ולסיכומו של עניין.. פוסט זה הוא אינו משל, או אלגוריה, אבל הוא בהלט עשוי להאיר מצבי חיים רבים כל-כך. כי אולי אנחנו עיוורים שרואים, עיוורים שגם כשהם רואים הם לא רואים, כי שכחו לראות, להתבונן.

אשמח לתגובות ודעות בעניין..

שיהיה לכולנו שבוע נהדר.