מקורות השראה חדשים.

אני הולך ברחוב שומם וערפל סביבי.

עץ ומעליו פנס רחוב. כמו קרניי השמש- עלומות אור בוהקות מבין הענפים.

שיעול, ועוד אחד. צעדים שמתקרבים.

אדם מבוגר עם שק חפצים על גבו נושם בכבדות.

ספק נואש מעצם קיומו, ספק מתעקש לעלות עד קצה הגבעה.

המסך מחשיך

שתי ילדות אוחזות נייר פרגמנט-מקפצות בין שלולית לשניה.

התמימות, הצינה, צמרמורת אוחזת בכל חלק בגוף.

המסך מחשיך

בחור דתי ממתין בפינה אפלה.

מצידו השני של הרחוב עלמת חן מפלסת דרכה בחזרה.

המסך מחשיך,

ובעודו נופל- מתעטף בבד שחור, הדמיון מתחיל לתעתע,

לשחק, לעשות את מה שהוא יודע וכל-כך טוב.

זה שיגעון בלתי פוסק, תחרות, כמו חתירה-

לייעד תוך סיפוק הייצר שמשגע-

כל חיית טרף רעבה.

   המסך מחשיך בפעם האחרונה.

ספק הצלחה, ספק כישלון.

"תמיד יש שיגעון באהבה, אבל תמיד קיים גם הגיון, בשיגעון." פ.ניטשה