אין ספק שברכות נועדו לעזור, וכמובן שהכל גם תלוי בזווית ראייתו של אדם, שכן, הכל תלוי באיך אדם מקבל את התכונות שהוענקו לו, ובאיך שהוא משווק את עצמו.

כימיה עם אנשים לפעמים גורמת לי לעמוד את ההבדל המהותי ואת הפער העצום שקיים ביני לבין הרבה אנשים אחרים. כשמדברים על פתיחות, ושאלות של איך והאם אדם צריך לפתוח את עצמו בפני אנשים מעלה לא מעט תהיות. בסופו של דבר הכל תלוי בעני המתבונן. כולנו הריי שונים זה מזה בסופו של דבר ואי אפשר לצפות ש Y, -לצורך העניין-  יהיה פתוח ורגיש בדיוק כמו שX מספר הכל לכל אחד.

צורת התנהגות של אנשים היא דבר מאוד מעניין שלנתח אותו זה כמו לגלוש בתוך בור שאין לו תחתית, וכשאני מנסה להשוות אותי להרבה אנשים שנמצאים סביבי כל הזמן אני מגלה כל פעם מחדש עד כמה שהפערים גדולים ומהותיים. יש שאומים שהכל עניין של צורך לדבר, צורך לחלוק, צורך לקבל תמיכה, ועוד שלל סיבות צבעוניות וכשאני משווה את אותם צרכים ומנסה למצוא את מקומם אצלי אני נתקל בלא מעט, או אם לדייק, אני-לא נתקל- בסוג של רצון או צורך לחלוק את כל הרגשות שלי ולהוציא הכל החוצה. יכול להיות שזה נובע מעצם המחשבה שבעצם ההשתפכות יש משהו מאוד רכרוכי, או לא חזק, ואולי ממקום אחר לחלוטין שלא רואה באקט ההשתפכות כאקט רלוונטי.

זה לא סוד שאני לא אוהב להכניס אנשים לחיים שלי ככה פתאום אחרי תקופה ארוכה מאוד שבה חיי החברה שלי התנהלו סביב מעגל אוכלוסיה שגדול ממני לפעמים אף בעשור ולא דרש ממני להקיא רגשות, פשוט מהסיבה שלא היה בכך עניין. כל התחום הבין אישי שלי לבין עצמי מעולם לא תפס נישה גדולה ורחבה בחיי היום יומיים ואני כלל לא מצר על כך, נהפוכו, כשאני רואה אנשים אחרים שמתנהגים בצורה כל-כך פתוחה, הם כן מעוררים  בי רצון  אולי לתת כתף, אולי לדבר, אולי לתמוך, להבטיח שזה יהיה הדדי יהיה קשה ולעיתים אולי אף בלתי אפשרי, ואולי לא לעיתים כלל וכלל.

כשאתה חולק את חייך עם אחר, זה כמו לתת את עצמך בידיו, אפשר להגיד שהחלק הזה דיי נחרך אצלי במקום כל שהו בעקבות עבר לא חיובי במיוחד. אמנם לא פגעו בי או בבטחון שלי, אבל באיזשהו מקום הפילו במקום הזה סוג של מסך ברזל ודיכאו את הצורך הזה של "לבכות בברכיו של אדם" גם אם הוא מאוד מאוד קרוב. אפשר להגיד שיש אנשים מאוד מסויימים שאני מביע עניין כל שהו וחולק את חיי בזרועותיהם, וטוב ונוח לי מאוד במצב כזה כשאף אחד לא באמת יכול לפגוע או להשליך אותי גם אם במובן התיאורטי שבמילה, על אדם זה או אחר.

מאותו מקום מגיעה הברכה הזאת שניתנה לי, שאני כל-כך שמח ומאושר איתה, על הרגישות העצומה שטמונה בי, על הגישה העדינה, על השקט ועל הטוב שבי. יש אנשים שלוקחים את זה רחוק מאוד.

"נו אז רגע אז אתה הומו נכון?"

נאמר לי היום במסדרונות המכללה בשיחה של אחד על אחד עם אחת הבנות שלומדות איתי. 

"כזה עדין ושקט, מודע לעצמו ומתלבש כלכך יפה"

 "איך? איך זה שכל החתיכים הומואים?!"

בשלב הזה חיכתי חיוך גדול ועניתי בהסתייגות שלא כך הדבר.

ואחרי שמבהירים את הדברים היא יוצאת בהצהרה של

"אז אם לא חבל שאתה לא דלוק עלי" ושות'.. וכהרגלי בקודש הסמקתי עד כלות. 

משעשע-  איך שאנשים לוקחים אופי של בנאדם והופכים אותו בצורה מאוד קיצונית למשהו שהוא לא הוא..

ועצוב-  שדימויו של הגבר הישראלי הפך להיות כשל קוף: לא מודע לעצמו, מתלבש כמו חוליגן, אגרסיבי, ו.. איך אומים, "ווחש(?)"

 -סוג של התנהגות בהמתית (?) , בור ועם הארץ, חסר סגנון, ועוד.. ועוד..

זה אולי מסביר עד כמה בנות אוהבות הומואים כל-כך..

זאת נקודה מאוד מעניינת למחשבה ומעלה כל מני תהיות.

אני חושב שהגעתי לשורש של בעיה מסויימתי. 

ועכשיו כל שנותר לעשות הוא לפתור אותה בדרך יצירתית ומשעשעת.

יהיה מעניין, זה בטוח.