אחוז כאב ראש יצאתי מהקליניקה לחדר פנימי במשרד, חושב לעצמי, פסיכיאטר מן השורה יכול היה לכתוב ספר שלם אודות חייהם של הזוג האחרון שנכנס לפני מספר לא מוגבל של דקות. שטפתי את הפנים וחזרתי לחדר הישיבות. מזלי התמזל והפגישה הבאה בוטלה דבר שהותיר לי מספיק זמן בכדיי לצאת ולשאוף מעט מהאוויר הספק דלוח ספק לח עד כדי שיכרון חושים שאוחז לאחרונה ברחובות תל-אביב.

ימים ארוכים ומתישים מזכירים לי עד כמה שאני אוהב את מסגרת העבודה הזאת. אין ספק שאלמלא הסיפוק האדיר וכאבי הראש החוזרים ונשנים הייתי מוצא את עצמי בין רגע בתחום שונה לחלוטין ממנו הייתי מתייאש לבטח מהר מאוד, וכך כמו צרצר משוגע הייתי מקפץ ללא הרף ושועט במורד רחובות העיר ללא הרף. יש בזה משהו מאוד מהפנט ומושך, מצד אחד, מצד שני כשאתה נתקל במקרים כמו זה אתה נאחז בשארית כוחותיך ולו רק בכדי להשאר שפוי.

לפני מספר שנים נכנס אליי בחור לקליניקה, צעיר, מסוג הטיפוסים שלא כלכך הבנתי מה הוא, מי הוא, ולמה בוא בכלל מגיע. לרוב אני קולט אותם בזריזות. עם הזמן התברר לי שההגעה שלו לתוך תחום הקליניקה לא נבע כלל מתוך בעיות שהציג כי אם מתוך בעיות שהיו שורשיות הרבה יותר, בעיות אליהן הוא כלל לא היה מודע או אפילו נטה להדחיק. אני מאמין שהשנים של הטיפול עשו רק טוב ולימדו אותו הרבה, החיים הללו לא פשוטים והמבחנים שהוצבו בפניו גרמו לו לאבד את השפיות מיום ליום ולעיתים אף הותירו אותו חסר אונים אל מול הצורך האדיר הזה שלו לשלוט בכוח באקט ההתפרצות.

אין ספק, אם אסקור את אותן שנים בהן הבחור היה מגיע אלי לטיפול, מידי יום ביומו, השנים הללו רק הטיבו עימו, אני סמוח ובטוח שבמהלך השנים הללו הוא למד להכיר את עצמו בצורה חסרת תקדים.. והתוצאות מדברות בעד עצמן, היום הוא אחד הפרופסורים הכי מוכשרים ואני בטוח שהוא מוקיר לי את התודה הענקית על שנרתמתי ללוות אותו במסע אל דמותו האמיתית. אני גאה בו והיום הוא מתקשר מידי פעם אף לשאול לשלומי, מתעניין, לא מפסיק לשבח ולשלוח גלויות בכל חג שרק מגיע.

רגעים כאלה מזכירים לי עד כמה שההנאה מהעבודה  ממלאת אותי, ובעודי חושב על השורות הבאות אני חוטף מבט לכיוון השעון.. הזמן עבר והנייד מצלצל. "המטופל הבא שלך ממתין בחדר ההמתנה דוקטור". חייכתי ועליתי במעלית..

וראה איזה פלא. חיוך ברך את פניי והפעם זה האושר שאחז בי, שתפס את מקומה של החולשה.

 "דונה, את יכולה להכניס אותו.."

אמרתי בקול צלול, התיישבתי על הכיסא והתחלתי לשחק בקוביות.