או קנס כספי על סך 1,200 שקלים חדשים במזומן, בשתי תשלומים, לבחור היפה והחמוד לבוש החולצה התכולה וג'ינס הקורדרוי המתרחב"

ובזאת סיפור קצר אספר לכם ילדיי היקרים:

הזמן: 03/12/2004

       המקום: ירושלים- דרך עירונית.

 ממצאים:

        האוכף: ניידת מדגם טויוטה בצבע אפור עכבר- סמויה, חונה בצד הדרך, עליה ממותקנת מכמונת מהירות.

        הנאכף: רכב מסוג פז'ו 306,  מס' דלתות 5 , נפח מנוע 1,800 T , תיבת הילוכים אוטומטית, בצבע כסף, ואני בתוכו.

פרטי העבירה כדלקמן:

דרך עירונית ב-20 מ- 31 קמ"ש יותר ומעל, סעיף 54/א לתקנות התעבורה תשכ"א 1961.

"אבל למה נהגת מהר?" שואלת השופטת בקול רחמני משהו ומניפה את הפטיש באוויר הדליל.

"בית המשפט, הניתבע הבא בבקשה!"

מעט טיזינג במהלך המשפט, מילים חלקלקות ומבט תמים כשל תינוק שרק הרגע יצא לאוויר העולם.

אם הנאשם מודיע לבית המשפט שהוא כופר באשמה, אמור בית המשפט להזמין אותו ל "הוכחות".

אבל, כפי שראינו, פה ושם.. גם תרנגול עיוור תופס  גַּרְגֵּר ובהיעדר ציפור שיר, גם עורב הוא זמיר. 

הפעם, זה הסתיים בקנס כספי.  ומה בפעם הבאה?

בבקשה...

סעו לאט.

ארט'.