רוחות האביב ממשיכות לתעתע בכל עובר ושב, ואין מדובר כאן בחשבון הבנק שלי, או של כל אחד מאיתנו, עדיין לא.. באשר אליו, הוא בשלו ממשיך בעליות ומורדות, כמו השקל מתחזק בעשירי בחודש, ולקראת סופו, כמו הדולר, תופס תאוצה וחווה ירידה מתמדת, אלו הם חיינו, נעים ונדים בארץ, מחפשים עניין, התפתחות, ובין כל ההמולה אף רגע של שלווה ולו הקטן ביותר עושה שלום במרומיו, ועלנו יעשה שלום, ועל כל עמו ישראל וכן ירבו. ( למתחזקים מבינכם, תוכלו להוסיף אמן כמנהגכם בקודש.. הרחבה הזאת אתיאיסטית ברמות שאי אפשר לתאר.)

שברים של קרני אור בוהקים דרך חלון בכיתה שכבר הספיקה להתמלא, ובאיחור אופנתי של כחמש דקות תמימות אני נכנס עם גל של ריח נעים אותו מלווה גל חיוכים שמתפזר על פניהם של תלמידים רבים והאמת היא, שרק מהסיבה הזאת אני כל-כך אוהב לאחר. זו לא תשומת הלב, חלילה לי, אני משתדל לדייק, זהו הרגע הקטן של החיוך שהאיחור הזה זורע באנשים. אני מתיישב, והמבחן שחולק בין שלל תלמידי הכיתה, לבסוף, מגיע גם אליי. אין ספק שלתפוס את מקום הציון השני הגבוהה בכיתה, ובמקביל, לא ליפול ממסגרת ה90, עושה טוב על הלב, שכן יצאתי עם הרגשה לא להיט מאותו מבחן, אבל זה עדיין לא מספיק, ההרגשה הכללית היא שהציון הזה שמגיע לי, לא מגיע לי באמת משום שאני לא מתאמץ מספיק בשבילו, או, אם לדייק, לא מתאמץ כלל.

עונות מעבר עושות רע, לי, באופן אישי, וכבר דיברתי על זה בתחילת החודש, אולם גם אנשים מסביב הלוקים באי אילו וירוסים מצליחים להשפיע  ובכך אף לערער מעט גם את עולמי הקטן. כשזה מגיע לאנשים קרובים אתה מתחיל לדאוג לשלומם, ואם לפני כן להרים טלפון היה דבר שלא משתמע לשני פנים, הנה אני מצליח פתאום ומתוך כל העומס אני מוצא גם זמן פנוי לעשות טלפון קטנטן באופן עקבי (טוב, אולי לא עקבי ממש, אבל אני לפחות משתדל). וכאן,  אנצל את הבמה בכדי להודיע חד משמעית, וירוס קטלני שאוחז בקייבותיהן הקטנות של אי אילו אנשים פוקד את ירושלים, הישמרו לכם, ותאכלו הרבה מלפפון ירוק. (אמא שלי אומרת שהחומציות שלו מאזנת את רמת החומציות בגוף... יאדה יאדה, נו, היא צריכה להפנים שבשביל להמליץ על תרופות סבתא, לפני הכל, היא צריכה להפוך לכזאת, וזה לעת עתה עדיין לא קורה.*)

אם הייתי מסכם את החודש, חודש מרץ, הוא בהחלט היה חודש מוצלח במגוון תחומים, מאידך, דרש המון סבלנות, ועקביות, ובאותה נשימה מתן תשומת לב ללא מעט דברים קטנים, המון כוח פנימי, אנרגיות, ואורך רוח. אולם הניב לא מעט פירות, כאן בבלוג, קצת בזכותי והרבה בזכות קוראים שהואילו והגיבו, בהחלט נתנו את הכוח והרצון להמשיך ולכתוב למרות הכמות ההולכת וקטנה של העדכונים מחודש אחד למשנהו  וזאת בלית ברירה, מחוסר ואולי אף מתוך אובדנו של הזמן הפנוי, שכבר לא פנוי.  בין כתלי המכללה במישור הלימודי, הלימודי חברתי, והחברתי בפרט, ועל כך יעידו ציוניי וחבריי לכסא הלימודים בפה מלא.  במקום העבודה, שעל מעלליי בו כבר קראתם בפוסט הקודם, ובעוד כהנה וכהנה מישורים אחרים בשמם לא אנקוב.  כרגע.

וכעת כל מה שנותר הוא לאחל שההצלחה תתפתח ותגלוש קצת גם לתחום הרומנטי.

מערכת זוגית כזאת או אחרת בהחלט לא תזיק, ומי ייתן וחודש אפריל יהיה אף טוב מקודמו.

או לסיכומו של עניין...

חודש מרץ,

 היית גדול.