חוסר המצב רוח הזה לכתוב מתחיל להדאיג אותי.

יומים שאני כאן, בארה"ב.. ויומים שלמים שאין.. פשוט אין לי חשק לכתוב. לא לעצמי, לא לאחרים, ולא בכלל..

יכול להיות שהכל כאן פשוט מוציא ממני את כל האנרגיות..

הכל כאן כלכך שונה..

סדר חיים שונה בתכלית מסדר החיים אליו אני מורגל בארץ.

אפשר לצאת מהבית בבוקר, מוקדם.. ולחזור בהשד יודע איזו שעה..

הכסף שעושים כאן אמנם טוב, אפילו מעולה.. והאמת היא שאני לא מרגיש איזו שהיא מועקה מנטאלית שחשבתי שארגיש..

משהו בסגנון "לעשות כסף על חשבון טיפשותם של אחרים" -זה פשוט ככה!!!

תחילה חשבתי שזה יפריע לי.. אבל ממקרה למקרה זה פשוט משעשע אותי.. יותר ויותר.

בעצם.. אי אפשר לדעת מתי חוזרים לבית כשיוצאים ממנו.. והאוכל כאן הוא אחד המסריחים תאמינו או לא... וזה לא שאני בררן כן..?

טוב, האמת היא שזה גם לא שאכלתי כאן עד עכשיו יותר מידי בחוץ.. בסך הכל שתי ארוחות כשהאחת הייתה התרסקות, פשוט גועל נפש.. והשנייה דווקא סבבה.. טוב, לא צרי התאמץ במיוחד בשביל להכין מזון ברשת קנטאקי פרייד צ'יקן.. *מגלגל עניים*

אף אחד כאן לא באמת מתאמץ להפוך את כל ה"ביקור " הזה שלי למשהו מהנה יותר מידי.. אבל זה טוב, אחרת הייתי מרגיש לא ממש נעים.. אז מידי פעם בין עבודה לעבודה עושים איזה ברייק ונכנסים לחנות אלקטרוניקה נחמדה.. או לאיזה סופרמרקט עם הכל בו..

מעבר לזה אין יותר מידי מה לספר.. האנשים כאן שמנים. פילים! היפופותמים מהלכים!! ואם חשבתם שמה שהולך בארץ זו חגיגה.. טעיתם, ובגדול. האמת היא שעם כל כמות הג'אנק שיש בכל פינה בהתחלה לא הייתי מתפלא, אבל.. לעזזל! מה הם כבר אוכלים?! האול בחוץ כ"כ חסר טעם! ודוחה! מזלי שיש לי כאן אמא שיודעת לבשל- וטוב! D:

לסיכום...

 Thers No Such Place Like HOME

מתגעגע הבייתה..

מתגעגע לכולם.

חיבוקים!

אוהב.

A*