לילות חמים מקשים עלי להרדם לאחרונה. תהיתי, האם עלי לגשת לרוזנת ולדרוש בשלומו של מזגן קטן, יחידה מיני מרכזית כזאת מעל הראש בהשתתפות יחסית כמובן. אבל עד אז, גרדתי את עצמי מבין הסדינים בשעה מאוחרת על אף הקושי והתישבתי שוב מול המסך. נקודות רצות, עוברות, חוזרות ופתאום מכתב בשעה מאוחרת מאדון שחקן שנקרא לו יאן (פשוט כי זה מתחרז דיי טוב ותואם את החזות). לראשונה נפגשנו באירוע מהריב שיצא לי לתעד, מאז לטשתי בו עיניים אבל מאז עברה גם שנה והחיפושים אחריו עלו בתוהו. אפילו אני, שדיי תופס מעצמי גשש בלש מדופלם מהשורה- לא באמת הצלחתי למצוא שום דבר בעידן המודרני. אז השלמתי, המשכתי ומדי פעם הבטתי בתמונות היחידות שנשארו. זיכרון מתוק של משהו שהיה ואיננו עוד. נזכר איך בתנועות אמנותיות כמו שרק הוא ידע- תפס את העדשה שלי ברגע הכי נכון.

מאז עברה שנה, ולפני מספר שבועות מצאתי זנבנב. הגעתי מצויד היטב בכרטיס VIP והכרות שגרתית עם מפיקה לא נודעת הביאני לתחילת אירוע חדש ויפה לא פחות. מספר דקות לא מבוטל והסוף, ארזתי והמשכתי לדרכי מצוייד בשם לא לפני שעמדתי על אופיו. שכן סגנונו וטיב הדיבור לא השאירו הרבה מקום לספק. 

חלפו לא מעט שבועות ומאז כבר הספקתי למצוא אותו ולשלוח לו כמה מרגעיו הטובים. והוא? הספיק לטוס לחו"ל לסיבוב הופעות גדול וחזר ארצה לפני ימים מספר. מאז ההודעה ששלחתי עברו כבר שלושה שבועות ואני? המשכתי הלאה.. תהיתי- מה באמת הסיכוי ש.. ואם כבר.. אז למה דווקא אני, ואם כן אז למה אחרי כל-כך הרבה זמן, ואם כבר אחרי כל-כך הרבה זמן לבטח יהיה לקוני- "כן כן תודה ויאלה ביי".

חילופי מילים, מציג אני את שלי, והוא שמתפעל, ואני שמסתקרן והוא שמטפטף טיפה טיפה בקמצנות כמעט אכזרית.

אז שאלת- "מה דעתך על... מה אתה חושב.. ואם כן- מה היית עושה אחרת?". ממשיכים, ואני שוב מתרגש כמו ילדה בת טיפש עשרה. חוזר אחורה בזמן ונזכר בכל הטעויות שעשיתי עד עכשיו. שוקל מוכנות. מה אני מעוניין להקריב, איפה נמתחים הגבולות והאם עלי למתוח אותם מחדש. שאלות חדשות, אולי לא באמת מי שניסיתי לשכנע את עצמי שאני, הכל נפתח מחדש וצף מעלה.... מעלה... כמו זר בלונים צבעוני שאוחז בית על חוט השיערה. אמנם.. לא יציב במיוחד אבל (!) שווה את ההרגשה העילאית הזאת. אפשר שכבר כמעט שכחתי איך זה מרגיש. כבר כמעט בעננים ואתה זורק... "אני חושב שיכולה להיות ביננו כימיה טובה". *Blink Blink* מצמצתי מספר מצמוצים ארוכים.. לא מבין.. מה אתה בעצם אומר כאן. אבל אהבתי, אז שאלתי אם אפשר ללחוץ עליך- "לייק", ואמרת- "רק בעדינות, אני מעט שביר". חייכתי חיוך והשבתי שאאחוז בעדינות כמו שרק אני יודע וצרפתי- "תזהר, החומרים הללו ממכרים". מה חשבתי לעצמי? אני לא יודע, לא ברור אבל הכיוון היה דווקא בסדר. "אויש, אני אוהב התמכרויות:)".

דממה דקה. הלב דופק ומתדפק, רוצה לצאת לאיזה סיבובון בעולם הגדול שנצרתי בתוכי עמוק עמוק. נדלק מחדש- נר קטן במסדרון קטן עוד יותר שהיה חשוך מאז ינואר לפני שלוש שנים, אולי יותר. הלהבה מחממת. לא מבין.  הלב דופק קצת יותר מהר. "אבל תהיה טבעי איתי."

אתה אומר. 

ואני?