לפני כמה חודשים טובים כתבתי פה על ציפור החול. מצחיק להגיד, ואולי גם קצת מתיימר, ופתטי, אבל אני באמת מרגיש ככה. ובמאמר קצת יותר מוסגר אפשר שאני מלא הערכה לאותם אנשים שפורצים את גבולות השקט הסוער שבי ובוחרים להיסחף פנימה לתוכו. אין הרבה כאלה, ואני מודע לעובדה שאני מושך סוג מאוד מסוים של אנשים. זה נוח בהרבה בחינות,  ובבחינות אחרות אפשר שזו בריחה מהתמודדות כל שהי או סתם אפטיות למה שמסביבי.

אין לי הרב ה מה להגיד הלילה. השנה הראשונה הסתיימה באופן רשמי והחופשה התחילה. כל ההגשות, הבחינות והפרוייקטים הגדולים באמת כבר מאחורי ועכשיו הדילמה האמיתית- לאיזה כיוון להמשיך. אני ממש רוצה לסיים לקרוא כמה ספרים שקניתי בתחילת השנה, כאלה שהם אבן דרך אמיתית וגם בלי שום קשר- אני לא חושב שיש צורך להסביר מה הביג עניין בלקרוא, אני רוצה גם לטוס קצת לחו"ל ובנוסף לכל מסתמן לו מעבר לדירה חדשה- ומכם אבקש- השארו עם האצבע על הקליק השמאלי.

ובלי קשר לשום דבר, בנימה של קליפה אחת פחות או סתם כי בא לי לפנק ולהתפנק- קניתי השבוע כמה צעצועים חדשים למצלמה שלי, מגניב לקבל דואר רשום לגשת לדואר ולקבל כמה חבילות. קניתי גם את התקליט החדש של איה כורם "לאלף את הסוסים" דרך העמוד שלה בפייסבוק. (אפשר גם דרך אתר ממש מגניב אחר שנקרא "באנד קאמפ", זה אתר שמאפשר האזנה לשירים חופשיחופשי וכמובן לקנות אותם אונליין  ולקבל אותם בצורת קבצים) זה ממש מגניב! תקליט דיגיטלי שלם בשלושים שקל תוך פחות מחמש דקות!  עפתי על עצמי. אז נכון, אמנם אין לי את הפלסטיקים והניירת וכל הרשמיות הדביקה הזאת אבל היי, זה לפחות ידידותי לסביבה.

leme dairy

שש ועשרים