אם להגיד את האמת, נכתבו בתקופה האחרונה המון פוסטים. קשה לי להגיד שהם לא היו ראויים לפרסום. ואפשר שהם היו ראויים יותר מכל דבר אחר שנכתב כאן בעבר. התקופה הזאת היא תקופה לא פשוטה לאף אחד מסביב. מכל בחינה שהי. אני חושב שעצם הבעיה הוא בזמן הכה רב שפתאום נוצר לאנשים. הזמן הזה משאיר לאנשים את עצמם, ואדם לעצמו כשהוא לבד זה רק מזיק.

את הכותרת הנוכחית קיבל פוסט שהאמת לא נכתב, ואולי לא ייכתב לעולם. אבל הוא חקוק אצלי בראש הייטב ומתעצב לו מחדש כל פעם. משתנה עם שינויי מזג האוויר, יחד איתי, יחד עם האופן בו אני תופס דברים. הוא נכתב לפני  שבועיים בזמן בו כתבתי כמה שורות בתוך פנקס והרגשתי שזה לא מספיק אז מצאתי לנכון לחדד עוד נקודה אחת אבל עצרתי באותו הרגע, פשוט כי חשבתי שזה אולי מוקדם מדי. ומעבר לכך, אני טיפוס שמשתדל להתרחק מלשפוט אנשים, או מעשים של אנשים, או אנשים של מעשים וכדומה.

הפוסט הזה יישאר קצת מבולבל. אולי קצת כמוני, כמו תמיד, וגם קצת הרבה כמוכם (בלי להאשים אף אחד). אוטוטו נכנס לשנה השניה ללימודים באקדמית ולא לגמרי יודע לאן אני הולך. יודע מה אוהב, אבל לדעת מה אתה אוהב לא באמת עוזר, זה אולי כיוון קטן, הטאצ' האחרון שבסוף. עד אז אני מרגיש שיש עוד כלכך הרבה דרך לא רצופה. 

מכל מקום-  רציתי להודיע באופן מאוד חגיגי שהחודשיים הקרובים יהיו מלאים בעדכונים (עמכם הסליחה?).  מעבר למקום חדש (אפילו אם לזמן מוגבל כל שהו) הולך להיות מאוד משמעותי. לפחות ככה זה מרגיש.  ופתאום שימוש במטבע זר נראה כלכך נכון, ואולי נכון מתמיד.

אבל  עד אז יש עוד זמן... בנתיים אתם מוזמנים להתכבד במעט תמונות סטילס מהעת האחרונה.. 

(*אגב- הבלוג הזה משתדל להיות ירוק, בבקשה שהאחרון שיוצא, שיכבה את האור)

(*אגב מס' 2- הייתי אתמול בהופעה שחתמה את יריד חוצות היוצר בירושלים, של עברי לידר, ויונתן פריג' נתן שם סולו גיטרה חשמלית מרגש ומלא עוצמה ברמות שלא הכרתי. שמפו, שמפו, שמפו! )

אור ואהבה.

(פנורמה לא באמת אמיתית- כי אם חיבור של שני פריימים שונים. ניראה לי שיצא חמוד כזה, ומאוד מסמל את מה שתל-אביב בשבילי)