ME. ALONE. AGAINST THE WORLD.

אני לא יודעת מה קורה,

אני נורא נורא אופטימית בשבוע האחרון,

ובעיקר היום.

היה לי שבוע מושלם,

והייתה שבת כל כך יפה, אביבית כזאת :]

והכל היה כל כך ברור ופשוט..

בלי שום בעיות..

סתם ככה..

הכל טוב.

ואין דאגות.

אולי זה המזג אוויר, אולי זה כי התקופת מבחנים הסתיימה..

אני מרגישה שהכל פורח!

[אוי יש משפט יותר קיטשי מזה?!?!!?!]

[[בכלל יש פוסט יותר קיטשי מזה!?!?!?!?!!?!?!?!]]

אבל לא אכפת לי..

אני שמחה,

אני מאושרת..

וזה מזכיר לי תתקופה של פסח שנה שעברה.

הכל היה יפה.

והיה לי טוב. והייתי מאושרת..

ואני מתגעגעת לימים האלה..

ואני רוצה שוב..

ואני לא מאמינה שכמעט שנה עברה..

ושהנה, המזג אוויר המדהים הזה של פסח מתקרב ועומד לבוא שוב.

שנה!

שנה עברה!!

אבל לא חשוב..

עכשיו טוב.

וכיף לי.

ואני שמחה.

ואין דאגות.

לא, לא.. אין דאגות :]

הכל בהיר.. אני מרגישה כאילו עכשיו בוקר, ועכשיו ערב.

וזה נחמד :]

בדיוק כשאני מאבד עניין
נזכרתי איך אמרת בוא ניסע והשארנו בלאגן
כן...
אני מאחורה עם כובע מצחיה
ואתה מתופף על ההגה תוך כדי הנסיעה
כן...

הזמן עצר מאז לשבע עשרה שנים
אני לבד בחוץ מחשיך
ממש לפני שאני יורד מהפסים
הרגשתי שאנחנו מתקרבים

עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוח ים שני אחים כותבים שמות בחול
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף

עכשיו טוב
עכשיו טוב...

בדיוק שאני מאבד תקווה
נזכרתי איך הגעת וידעת להוציא אותי בזמן
כן...
חצר בית ספר בהפסקה
אתה מחייך הגעת ישר מהצבא
כן...

כבר נהיה מאוחר אחרי שבע ושלושים
אני לבד בחוץ מחשיך
ממש לפני שאני עף מהפסים
הרגשתי שאנחנו מתקרבים

עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוח ים שני אחים כותבים שמות בחול
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף

עכשיו טוב
עכשיו טוב...

עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוח ים שני אחים יושבים קרוב בחול
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף

עכשיו טוב
עכשיו טוב...

בין שברי הימים הגעתי אל החוף
שם אתה אמיתי וכל השאר כבר לא
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף

עכשיו טוב
עכשיו טוב...

[[עכשיו טוב / גלעד שגב]]