כשאת פוגשת מישהי. יש לך אחלה שיחות נפש איתה והיא נראת לך באמת בנאדם מדהים בעל ערכים..
ואז את מגלה שהיא שרמוטה אחושרמוטה!
[שרמוטה בתרגום המילולי.. זונה כזאת נו. אחת שנותנת]
כשאת פוגשת מישהו. אתם מתיידדים, וכיף לך איתו בטירוף. את מרגישה קצת משהו אליו אבל את לא רוצה יותר מידידות. הוא גורם לך להרגיש טוב. מחמיא ומחבק.. וגם את רוצה את זה, בעצם.
ואז את מגלה- שהוא ככה עם כולן.. בהתחלה זה לא מפריע, כי אתם רק ידידים, אבל אז האסימון נופל שהוא סתם זבל רודף שמלות. ושנפלת במלכודת.
כשאת פוגשת מישהי. את החברה הכי טובה שלה תקופה ארוכה, ואת לא מוצאת בה שום חיסרון.
ואז את מגלה שהיא לא יודעת לשמור סוד, ולא מתעניינת ברגשות של אחרים, ושיש סיבה לזה שכולם רבים איתה. היא פשוט פולטת יותר מדי דברים שאסור לה לפלוט.
כשאת פוגשת מישהו. גם איתו את מתיידדת והוא אחלה איש שיחה ובאמת חבר טוב.
ואז את מגלה שהוא דווקא רגשני מדי, שהוא עשה כל מיני דברים שטותיים ומפגרים, שאנשים יורדים עליו ויש לכך סיבות [שלא קשורות למראה חיצוני או למעמד חברתי או שיט כזה..].
והדוגמאות עוד רבות וטובות, אני פשוט רוצה ללכת לישון..
כשדבר כזה קורה,
את פגועה וכועסת. בעיקר על עצמך. ואת נשברת. כי איך אפשר לדעת מה בנאדם הוא באמת? מה הוא באמת רוצה? מה הוא באמת חושב? אנשים עושים הצגות 24/7!
אין לך שום סיכוי, עד שאת נופלת. והנפילה קשה וכואבת,
וגורמת לך, כל פעם מחדש, לאבד תאמון בבני אדם.
פסימית מתמיד,
וניל מקופלת. [אתם רואים? אפילו אני במסכה.. או שדווקא זאת אני ללא המסכה..]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
וניל מקופלת
