די.
תפסיקו.
בבקשה.
הייתה מתחננת שעות.. עמוק בתוך הלב.
היא ידעה שזה סתם שקר.
היא אהבה את המבטים.
היא אהבה את כל ההתלחששויות סביבה.
היא אהבה לשמוע אנשים מדברים עליה.
אם זה היה משהו טוב- זה העניק לה מספר שניות קצרות של אושר.
אם זה היה משהו רע- זה היה גורם לה לרחם על אותם אנשים, לנצח.
אתם יכולים לומר שהיא סנובית. אולי זה באמת נכון.
ולא פעם כבר אמרו לה את זה..
אבל אנשים מפרשים את המציאות קצת לא נכון.
האם זה פשע לדעת מה אתה שווה?
זה פשע להיות בטוח בעצמך.?!
היא ידעה איך המילים שלה, והמבטים שלה מתפרשים.
מגעילה.
ככה היא נראתה.
היו אנשים שאהבו אותה, שלא תבינו לא נכון-
היו לה חברות, וידידים ומחזרים.
כנראה שזאת הייתה הקנאה.
קנאה- כמה שהיא שנאה את המילה הזאת.
את המושג הזה.
את הרגש הזה.
היא לא הבינה למה אנשים נותנים לקינאה להשתלט עליהם.
זה מטופש.
גם היא בעצמה קינאה מדי פעם באנשים.
הרי זה לא שהיא מושלמת..
אבל היא ידעה שהיא מקנאה ופשוט.. לא נתנה לזה להשפיע עליה.
הקנאה יכולה להרוס אנשים.
אנשים קינאו בבטחון שלה, אחרי הכל.
פעם היא לא הייתה כזאת, לא.
היא נתנה לחברה להשפיע עליה כל כך..!
היא עשתה הכל, כדי להיות "מקובלת".
שום דבר לא הלך.
בסוף היא התחשלה, ולמדה.
חברה זה בולשיט.
"מקובלים" זה בולשיט.
בני אדם הם בני אדם..
חוץ מכמה- אנשים שדורכים על אחרים ומנצלים אותם.
הם לא בני אדם.
אותם אנשים, שהם לא בני אדם, הם ה"מקובלים".
הגלל זה היא שנאה אותם.
תיעבה אותם כל כך.
אנשים בלי רגשות, בלי ערכים.
לא, לא, קשה מדי לכנות אותם "אנשים".
הם אפילו לא מתקרבים להגדרה.
איך אין להם מצפון?!..
בכל מקרה, היא לא הצליחה להיות "מקובלת".
לכל מי שהוא לא כזה, היא לא תתקרב, כי אז היא בחיים לא תהיה "מקובלת".
אז יצא לה שם של מתבודדת, ואת רוב שעות היום היא העבירה לבד בחדר, מול המחשב.
בהתחלה בבכי, על מר גורלה.
היא לא זוכרת בדיוק את הנקודה שבה היא החלה לראות את האור.
אבל זה קרה.
היא נהייתה אופטימית יותר,
התחילה לשים פס יפה וגדול על כל העולם.
אני מי שאני.
וזובי על הכל.
עם השינוי הפנימי, הגיע השינוי החיצוני.
לאט לאט היא הכירה עוד ועוד חברים.
אנשים שהיא אוהבת.
היא גדלה, ויפתה.
בכלל לא אותו האדם.
היא פרחה כמו פרח.
אבל היום..
היא תפסה תחת.
היא יודעת את זה וסובלת.
יותר מדי מחמאות היא מקבלת.
היא פשוט יודעת שהכל טוב.
אפילו כשרע לה, טוב לה.
היא יודעת טוב מאוד, שהיא יכולה לעשות כל דבר שהיא תרצה.
ושאף אחד, לא יוכל לעצור אותה.
רק היא אחראית לעצמה.
אבל אנשים אחרים לא חושבים ככה, על עצמם.
לא מאמינים בעצמם,
ולא מצליחים להבין אותה.
אז הם מפרשים את זה כסנוביות.
היא מיוחדת.
היא לא "פריקית".
ממש לא.
היא מיוחדת בצורה שונה.
מבחוץ היא נראת ילדה רגילה.
אבל היא יודעת את מה שאחרים לא.
היא למדה הכל על בשרה.
אנשים, הם אנשים.
יש כאלה ששווים יחס,
יש כאלה שלא.
אף אחד לא מכיר אותך כמו שאתה מכיר את עצמך.
דברים שפעם גרמו לה לבכות,
היום גורמים לה לצחוק.
היא תעשה רק מה שהיא חושבת.
ואנשים יכולים להתלחשש, וללטוש עיניים.
הם יכולים גם לקפוץ לה.
ואחרי הכל, היא אוהבת את הצומי.
היא אוהבת להשאיר רושם.
זה הכיף שלה.
וכמו שאמר המשורר (><) :
"words can't bring me down.."
..so don't you bring me down today
קרדיט
!people
.!words can't bring us down
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
וניל מקופלת
