The cave of bad dreams
בלוגי הוא עולמי הפרטי. הכניסה חופשית לכל החפץ בה. |
| 10/2008
בחזרה לבלוג
שוב בוכה.
מי יודע אם זה יהיה הפוסט היחיד שאני אכתוב. אני מקווה שכן. חשבתי שכבר סיימתי עם ענייני הבלוגים. אבל כשאין עם מי לדבר, כנראה שאין ברירה.
אני שונאת את הקורס קד"צ, שונאת את הבית ספר, ולא רוצה להתחבר עם הבנות.
היום איכשהו הצלחתי לריב עם סהר....
ואני לא מאמינה שאפילו כאן בבלוג אני לא מצליחה להגיד אפילו חלק קטן ממה שאני רוצה.
והוא צודק והוא גם לא צודק. וזה נכון ואני יודעת את זה כבר הרבה זמן. ואני מנסה, אבל זה לא מצליח לי.
ואמרתי לו...
אני הזהרתי אותו....
אבל הוא לא הקשיב......
אני לא רוצה שהוא יסבול בגללי....
(אבל לפי השיטה של ביירון קייטי הוא סובל בגלל עצמו...)
איך מראים לאדם שאכפת לך ממנו?
איך אני יכולה לשאול שאלות ולהתעניין כשאני בעצמי לא אוהבת ששואלים אותי שאלות?
איך בכלל נתתי לזה לקרות....
האם אני שקרנית?
האם אני משקרת לעצמי?
האם אני משקרת לסהר?
למה אני כזאת?
למה...............
למה אני פוגעת בו בלי להתכוון?
האם הגיע הזמן של זה לצאת החוצה?
ואם כן....
למי הכי כדאי לספר?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
