כן כן, לא טעיתם - עדכון
חחחח סתם לא, זוהי פריצה (חד פעמית, מבטיחה)
כי קרן לא מעדכנת וזה נורא נורא מעצבן..
אז אחרי 6-7 חודשים של הפוגה בהחלט הגיע הזמן לעדכן
אני יודעת שזה לא יפה מצדי לפרוץ ככה לבלוג של מישהו אחר, בגלל זה אני אתן לקרן למחוק אותו אם יתחשק לה..
ראיתם איך הבלוג מעוצב יפה? בזכותי=]
טוב, אז כמה מילות תודה והערכה לקרן:
קרן, הפעם הראשונה שבאמת התחלתי לדבר איתך הייתה לקראת סוף כיתה ט', אני כהרגלי שוטטתי לי במסדרונות בית הספר תוך בהייה ממושכת ברצפה בשביל לא למשוך יותר מדי תשומת לב ובשביל שלא יראו שאני לבד (או אולי להיפך, אולי דווקא כן רציתי שמישהו ישים לב אלי.?) ואת ישבת לך על הרצפה ליד הכניסה למבנה והצעת לי לשבת לידך, נעניתי להצעה והתיישבתי.. ואז דיברנו, על החתולה שלי מיו (ז"ל), סיפרתי לך שהיא חולה בסרטן ושצריך להרדים אותה. באותו יום הזמנת אותי לבוא אליך אחרי בצפר וכבר אז התפעלתי מיכולות האירוח הנפלאות שלך. אני זוכרת שכבר בהסעה בדרך לבית שלך ניסית לשכנע אותי להצטרף לצופים. אז אחרי כל השכנועים הצטרפתי באמת לצופים, אחרי שבמשך השנה הייתי בכמה פעולות.. וגם בכיתה ח'.. אבל בזכותך הצטרפתי באופן מוחלט, אחרי שאמא שלי ניסתה להכריח אותי במשך שנה שלמה.
מאז מצבי השתפר, ואת אפילו איתי בכיתה, אירחת אותי מלא פעמים (וכל אחת מהפעמים האלה היתה נפלאה) וגם ישנתי אצלך באופן ספונטני, אני זוכרת פעם ראשונה אחרי האפטר-פארטי.
לפני המתכונת ובחינת הבגרות בהסטוריה לקחת אותי תחת חסותך ולימדת אותי ימים ולילות, אפשר לומר שגרתי אצלך, אפילו גרמת לי לשתות קפה למרות שאני שונאת, אמנם הציון במתכונת לא היה מזהיר (47) אבל הציון בבחינת הבגרות היה מספק, ביחס לשאר הציונים שלי במקצוע (68) והכל בזכותך.
וכיום, את יושבת לידי בכיתה, ואני נהנית מכל רגע.
את כמו האמא שמעולם לא הייתה לי (כאילו, יש לי אמא.. אבל את יותר טובה..) חח סתם לא, את פשוט חברה נפלאה
ודואגת
ואכפתית
ובעלת חוש הומור משובח
ואת גם נורא אינטיליגנטית (וואו, אני חנפנית)
ואני אוהבת אותך
ואני אף פעם לא יודעת איך לגמול לך על כל מה שאת עושה בשבילי
ו..זהו..
זה הכל.
אוהבת אותך המון, באמת.
רותם.
אה, וסליחה על הפריצה, הייתי חייבת..=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
