סר פטריק ספנס, מה הייתי עושה לו...

וואו אני מוצאת את עצמי חסרת כל חיים, בלי כוח כבר לשומדבר, חוזרת מתוסכלת מהצופים..

וכשאין משו טוב להגיד על הצופים ( וזה קורה לעיתים נדירות)

צריך להגיד דברים טובים אחרים....

אז ככה: תמיר חיטמן.

ביום חמישי שעבר קניתי את הדיסק של הגאון המחונן הזה, ומאז הוא לא מפסיק להתנגן אצלי בראש, בחדר, ובחלומות.

הבנאדם הזה פשוט מלך, הוציא דיסק יותר ממעולה שקוראים לו "מקסימום בסוף ניפול"..

ומה שהכי מגניב זה שתמיר בנאדם אמיתי לגמרי שהגעתי אליו בדרך ממש הזויה, ופתחתי לעצמי מייספייס כדי שאני אוכל ליצור איתו קשר כלשהו- והוא אשכרה ענה לי.

אתמול הייתי בעצרת לתמיכה במאבק של המורים, ואו זה הרגיש נורא טוב לדעת שאכפת לי מדברים כאלה, ואני עושה עם זה משהו, ולעשות קצת רעש לצד המון מורים, כי אכפת לי מהעתיד של הדור הבא..  אגב המורים נורא שנונים והיו להם סיסמאות ממש לפנים. (איפה הם כשצריך אותם)

חוצמזה זוהר קרמר שהוא מילה נרדפת לגוש קרח אסקימואי ראה אותי שם ואמר לי : באתם לעזור לנו? איזה חמודות, כל כך טוב לראות אותכם!!

ואז בשבריר שנייה... הוא חייך.. הושיט יד.. ועוד יד... הטה את גופו קדימה.. עשה צעד קטן....

ונתן לי חיבוק!!!

וואו בחיים לא הייתי מצפה. ... וזהו בנימה אופטימית זו אני אלך לישון...

זוהר מלך.

יום חרא..