לחות ללא פשרות

הוא גם היום הראשון בשנה ב'.

היה מרגש לחזור לאווירה הזו. שיעור הבחירה בן השעה וחצי היה אך ורק תירוץ להתכנסות הפרחחים אחרי פגרה ארוכה.

לפני כן, העבודה הזו הזכירה לי למה כ"כ כיף לי לברוח ממנה בשעה שלוש. רבתי עם הבוס השקט והבוס האחר (המבוגר והוותיק מביניהם) אמר פעם ראשונה בחייו שאני צודקת. מתחשק לי פתאום להתפרנס מלהיות פרילנסרית של איזה משהו קיטשי ובוהמייני באופן נהנתני להחריד - הרי יש כאלה שמתפרנסים מזה וחיים כמו סטלנים, למה עלי לא נחת כזה מזל?

הרבה אנשים לא מבינים על מה אני מקטרת. אילו אני יכולתי להסביר מה משאיר אותי שם ולמה למרות שרע לי אני נשארת, אולי עד שהייתי מגייסת את הכוחות להסביר הייתי נוקטת עמדה ועושה מעשה. להבדיל מאישה מוכה, זה סטריקלי ביזנס. אני לא נשארת שם כי חבילת ההטבות כ"כ מעולה שלא אכפת לי למסור את נשמתי אל השטן שיעשה בה שפטים ויבצע בה מעללים. גם אף אחד לא מאיים לחתוך את פניי היפות אילו עזבתי. המצב בשוק הולך להיות מחורבן וכמה שאינני מעוניינת בעבודה עם המון אחריות על הכתפיים גם אינני מעוניינת להיות נציגת שירות לקוחות בפלאפון ולהיות המיץ של הזבל בשרשרת המזון, החדשה, חסרת הניסיון או הכישרון או המוטיבציה להתנחמד ללקוחות. הכול אותו חרא, אבל אם לא אברר לא אדע אחרת. ובסה"כ לא אמצא מקום אחר שירשה לי לעבוד 3 פעמים בשבוע תמורת שכר של שתי קופאיות בסופר.  או כך אני חושבת. נו, זו הנקודה.

אני לא הולכת החוצה לברר.

טוב. אז אני כמו זו מתסמונת החטופה שמזדהה עם חוטפיה או עם האישה המוכה שמכורה לכאפות (להבדיל אלפי הבדלות וכו', אבל עדיין... מבחינה פסיכולוגית...)

מחר עוד יום כמו היום,

מקווה שתצא השמש.

***

ובמחשבה מאוחרת חשבתי על זה, אחרי שטיילתי בנמל: אנשים מוציאים סכומי עתק על חתונה, ובפרט מצ'וגעים כאלה שרוצים חתונה על הים במקום כמו הטראסק. זהו היום הסגרירי הראשון שממש קריר בו, ובערב על-יד הים בהחלט מסתובבת שפעת פוטנציאלית, ואיזה זוג עם ג'ובות למכביר בחר להתחתן בטראסק דווקא ביום הזה. הבטתי בצלם מצלם את החופה, שסביבה כמה שולחנות קוקטייל מעוטרים, וכל התפאורה מתחננת לרוח לרחמיה, וחשבתי שזו חתיכת באסה תוך כדי שנזכרתי בשיר black hole sun משום מה (ולא בשיר גשם בחתונה קלאסי כמו של גאנז אנ' רוזס).

דבר נוסף הוא, שאני מציעה חרם על כל המטריות באשר הן. עדיף להסתובב ברחוב עם כוסות. למה כוסות? אם כבר מאמינים באיזה כישוף וודו שאמור להגן מפני אנגינה שמופיעה עקב התרטבות בגשם, עדיף לנסות כוסות רוח למת.

עוד לא הספקתי לעכל תופעות אופנתיות כמו החולצות האלה שבנות לובשות, שמקדימה הן חסודות ומכסות עד הצוואר, ומאחורה בהפתעה כל הגב חשוף, וחלק מהבנות מקפידות להבליט את החזיה-גוזיה ששמו כדי שמקדימה עניינים לא יתנדנדו בחופשיות יתרה. עוד לא הספקתי להבין מה יפה בזה (הרי בסופו של דבר לא רואים כלום חוץ מתופעה מכוערת), וכבר היום נתקלתי במישהי שלבשה את הכיעור עם גופיה שלמה שבלטה מאחור, עם מכנס עד הברך ועם מגפיים מצועצעים שלא נשקו לאותו מכנס. תופעה אחרת הייתה מישהי שלכאורה התלבשה סטנדרטי לסתיו, כולה מכוסה בג'ינס ובחולצה שמעליה ג'קט, אבל מה הקטצ', שאלתם? - כפות רגליה התהדרו בכפכפי אצבע.

ואני לא מדברת על התופעה שהתהלכה מולי - תספורת פטריה קצרה כזו (כמו של בחורים) - החלק העליון של השיער בצבע ורוד, החלק שעל העורף בצבע שחור, חולצה בצבע ורוד, מכנס ג'ינס עד הברך, מגף שחור מפלסטיק שבצדדיו שני פסים ורודים והליכה שלא הייתה מביישת את זלמן שושי בימי תהילתו. אני צריכה קצת זמן להתאושש מזה, ברשותכם.

***