כולי תקווה שהמצב ישתפר. ישבתי 10 שעות על הישבן שלי ואימצתי את שריר הסבלנות עד שהתכווץ. בניגוד להרצאות הראשונות שפתחו את השנה דאשתקד, עד כה הרצאות ההיכרות הרשימו אותי בניסיונן להשתוות לפגישת היכרות עם אינקוויזיטור בכיר ואכזר במיוחד.
במהלך ההרצאה האחרונה להיום, בדיני משפחה, חשבתי לעצמי, שזו חתיכת באסה עולמית להתחתן עם עורך-דין שמתמחה בגירושין. אפשר לומר שאלו חיים של פרנויה מתמדת במהלך כל הנישואין ופסימיות חשוכת מרפא כשהיחסים עם החבוב מתערערים. זאת כמובן בהנחה שעורך הדין הזה משכמו ומעלה ולא סתם איזה אהבל שהעתיק כל התואר שלו ובין היתר עוסק בדיני משפחה כי זה מדי פעם מכניס לו כמה ג'ובות לכיס.
זו באסה לא פחות להיות נשוי/אה לעו"ד שמתמחה בבג"צים. מי שנשואה לאחד כזה יודעת שלא כל יום יהיה מה לאכול בבית, ושהאיש אידיאליסט משכמו ומעלה מצד אחד, או אופורטוניסט שבדומה למכורים לטוטולוטו מאמין שאם יתמיד בהגשת בג"צים אולי יום אחד בית המשפט יחזיר לו טובה ויפסוק לו שכר טרחה בשיעור דומה לאוצרו של שולטן של ממלכה קטנה.
וככל שאתעמק בנושא, אחשוב שלהיות בן/בת זוג של עו"ד פליליסט/ית זה לא חיים על מי מנוחות, של דבש ונצנצים. אני לא מתכוונת לדון בכך עוד, כי מספיק לי להזכיר את מקרהו של עו"ד יורם חכם שנהרג מול הסופרמרקט הקבוע שלי.
אז איזו עורכת דין אני אהיה? שאלה טובה. ואיזו בת זוג? (איך אומרים אצלנו? שומרת על זכות השתיקה?)
***
חזרה אל חיי העייפות המאופיינת לתקופת הלימודים.
להתראות חיים, שלום חרישה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Skin Protectant