מר בחור/אדון ברנש היקר,
הלילה החלטתי שנמאס לי ממך.
מודה ומתוודה שהייתי אכזרית בלשוני בשעת לילה זו כלפיך, כאשר כיניתי אותך דפוק, שרוט, קיצוני ושאר דברים.
וזה הגיע לך,
אחרי שדפקת לי נאום פוליטי קיצוני ודי מתלהם, חד ממדי ומתנשא אם נרשה לומר, באורך של שעה עד אחרי 1:30 לפנות בוקר.
עוד לפני כן טענתי שאתה אידיוט כאשר ברגע אחד בו תיארת איך התאהבת במתרגלת שלך סתרת את התיאוריות שלקח לך חודשים לבנות טיעון אחר טיעון אודות המין הנשי ומסקנתך שלא להיקשר לבחורות יותר בחיים, ומצדך למות זאב בודד.
נשבר לי, כי האוזן שלי כבר לא יכולה יותר, זיינת לי את עור התוף. אתה עיקש כמו פרד, ומבחינתי עקשנות וצרות מוחין היא מידה רעה של אדם, ואתה גאה ומתהדר בהילה שכזו. שיבושם לך.
נו מילא, גירוי פיזי לא יכול שיהיה בינינו, אבל כל צ'אנס לגירוי אינטלקטואלי ששרד עד כה, פג לו והתנדף אל החלל. איבדתי את העניין, בניסוח מחודש.
אני צריכה חופש ממך.
מקווה שנעלבת ממני למשך ששת החודשים הקרובים, ונקווה שתתפכח עד אז ושלי יקרו דברים משמעותיים מספיק כדי לא לחשוב עליך יותר.
ובלי שום קשר, אני מריחה ניחוח של משהו טוב שעומד לקרות לי, ומעניין אם גם הפעם, אני כמכשפולה צודקת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Skin Protectant