ידיד שלי, עו"ד שעבד איתי שנים ארוכות ומתישות, מצא סופסוף את בח"לתו והכריז שהשניים יתחתנו ביום ראשון הבא, באחד הפריימים בגן אורנים. כשקיבלתי את ההזמנה, הערתי לתשומת לבו, שלא רשום באיזה אולם האירוע, והוא התבאס קמעה, כי לא כולם כמוני יודעים שיש כמה אולמות. אבל זה לא משנה כ"כ, והנה למה:
ביום חמישי קראתי שהבעלים של גן אורנים ברח מן הארץ והותיר אחריו חובות כבדים, סטייל חפציבה.
התקשרתי מיד אל החבוב, שמסר לי שהם חסרי אונים והמומים. מצד אחד, מהאולם נמסר להם שעסקים כרגיל, החתונה תתקיים, ומצד שני, אין להם מספיק זמן להתארגן על אלטרנטיבה, במידה ומרחו אותם בבולשיט מזוגג בתופינים.
הרי, לא דוחים חתונות (ובטח שלא מבטלים).
אם הייתי במקומם הייתי מתפרקת. כרגע לא משנה כמה כסף הלך לפח, וכמה עוד ילך. זה ה-ערב, ובין כל המחשבות שרצות בראש, שצריך להודיע להוא, ולהם, ולכולם שהשתנו התכניות, אולי תעלה המחשבה שרובץ איזה מנחוס... ולמה דווקא אנחנו...
ביום שהוא קנה לה טבעת והציע לה נישואין הייתה להם תאונת אופנוע [מפגש לא נעים עם אוטובוס] שממנה הוא עדיין סובל. זה, כדי לחזק את מי שאמר שאני מחרטטת וכופה מנחוס מאולץ.
נקווה לטוב, ונקווה שגם עם עין שתומה אהיה נוכחת באירוע.
ובקרוב, אבל לא ככה, אצלכם.
Skin Protectant,
מושכת באוב ומעלה בחוטים.