לחות ללא פשרות

צחקתי היום, ולא כי השמיים צהובים, ורק אתמול הייתה פה עוזרת שמירקה כל דבר בבית הזה - והיום כבר לא יהיה לכך זכר מבעד לשכבת האבק הטריה.

שודרה התכנית "הממלכה הקטנה באמריקה" וצחקתי היום בגללה. היא לא שונה בהרבה מהעונות הקודמות, אולי אפילו היא פחות מצחיקה מהן,

אבל צחקתי ממנה, ומזה שראיתי אותה לא הרבה אחרי התכנית 60 דקות שהוקדשה לבחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב, ולא הרבה אחרי שנתקלתי בכתבה על אמריקה פררה והתכנית "בטי המכוערת". כל הסבך האמריקני הזה, בסופו של דבר מצחיק אותי. גם טרייסי אולמן כיכבה בתכנית סטירית על ארה"ב ואתמול נזכרתי בה אחרי שאמא שלי חזרה מהסרט "נער החידות ממובאי", ושאלתי אותה "איך היה, הרבה צ'ורי צ'ורי ואג'ה-אג'ה?". בתכנית שלה יש  רוקחת הודית, שברגע שלקוח מגיע לבקש תרופה מסוימת, בית המרקחת הופך לסט של סרט בוליוודי.

וכמה כבר זה שונה מפה? הרי כולם עסוקים כל היום במוצא - זה 'שכנטוז מניאק, וזה שוורצע חייע, ההוא אתיופי וההיא רוסיה, וההוא ערבי, והם - מהם בכלל? בני תערובת או בני תשחורת....

פעם צרחתי על האקס שלי, "איך אתם מסוגלים להתעסק כל היום בטורקיות שלכם? אני לא מוצאת את עצמי עסוקה כל היום בגפילטע פיש ובקרחונים!!!"

שאלות של זהות הן מדע, וכל אחד היה רוצה לדעת היכן הוא עומד, היכן הוא נמצא. מיהו, מהו. ישנם כאלה שנוסעים לטייל בחו"ל או עוקרים לשם, ישנם כאלה שחוזרים בתשובה או בשאלה, ישנם כאלה שהופכים את מינם, ישנם כאלה שלא מתנתקים מאבות אבותיהם, ישנם כאלה שפשוט מתחרפנים ופורקים כל עול בבתי סוהר [ושם מאמצים זהות חדשה] או בבתי משוגעים.

מעניין מתי יתייחסו לברק אובמה רק כאל נשיא, במקום לתוספת "הנשיא השחור הראשון".

ומתי אני אמצא את עצמי ולא בנישת ביניים שכזו - סטודנטית זה לא "חסרת השכלה" אבל גם לא "בעלת מקצוע/השכלה", אני לא "מנהלת חשבונות" אבל עושה את זה בפועל בלית ברירה, ואני לא אנטי אמונה אבל אנטי דת [ובהקשר הזה, אני יהודיה מצד אמא, ואבי נוצרי - אבל חוץ ממתנות לכריסמס מה לי ולישו, ויהדות בשבילי היא מסורת ולאו דווקא אמונה]. אני לא אנטי-ממסדית אבל מחשבות על חתונה דתית מעוררות בי גועל, ובכל מקרה - אני שונאת להיות רווקה אבל אין לי זמן לקשר כרגע.

לא כואב לי כלום היום,

ועדיין ישבתי בחושך כדי לכתוב את הפוסט הזה,

Skin Protectant

דוב-קוטר