לחות ללא פשרות

יצא לי להכיר את המצבים בהם הכלב שלי ז"ל היה משתולל כמו מטורף משמחה, ודבר לא היה מוציא אותו מהאקסטזה, לצד המצבים שבו הייתי רואה אותו מהלך באיטיות, משתעל, ועוד קצת משתעל, ופתאום פולט שצף של קיא על הרצפה, ואח"כ בורח לאנשהו, שנעזוב אותו במנוחה באמא'שלנו.

אז ככה אפשר לדמיין איך הייתי אתמול בחתונה, ולא הזיז לי בכלל שהבוסים שלי היו שני שולחנות רחוקים ממני, כי היה לי הכי כיף בעולם. גם ככה לפני השעה 10 הם ברחו ולא היה ממי להתעלם בשארית הערב.

והיום, אני לא יכולה להפסיק לקלל את אחד מהם, עד כמה שהאיש טיפש. אתמול עוד התאפקתי ולא בזתי לו כמו שאני בזה לו עכשיו ובשאר ימות השנה. אם היה משהו בתוך הקופסא החלולה שלו, עוד הייתי מסבירה לו למה הוא מטומטם, אבל מה הטעם? הוא צורח את השם שלי כאילו אני ליצן החצר, מטיח בי האשמות שווא, שהוכחתי לו שאין להן כל אחיזה במציאות, הוא יצא דביל, ולא היה לו השכל להתנצל, אלא לקנח בעוד איוולת, שלו היה גרגר בודד של בינה שוכן אצלו בגולגולת, אולי היה מבין עד כמה הוא טועה.

ולכל הרוחות, בפעם הימבאתלפים. תמיד אמרתי שאני חלשת אופי וסתומה הרבה יותר מהשניים שמשלמים את המשכורת שלי, כי לו היה גרגר בודד של בינה בין האזניים הייתי עובדת במקום אחר, תמורת משכורת יותר גבוהה ועם אפס מפח נפש.

אני צריכה עכשיו דרינק ועוד כמה דברים טובים.

17.26 - חעאעהאהאה%^&&*

עוד תגידו עלי שאני אוהבת את זה -

בדיוק סיפרתי לאמא שלי בטלפון עד כמה אני שונאת את הבוס שלי ובגלל מה הפעם. הוא כרז לי, שאבוא להסביר למישהי, משהו שנוגע למקור העצבים שלי.

ירדתי, הסברתי, השניים הבינו. תוך כדי, לתוך הג'ינס שלי באופן מסתורי הוחדר מכחול של ציירים. רמז: מי שעשה את זה אוזכר פה די הרבה.....

הוא צחק כמו ילד קטן.

הוצאתי את זה מהתחת שלי תוך פיזור מבטי שטוף שטנה, כי החפפה מקודם טרם עברה ובטח שלא תעבור גם עכשיו.

"תני לי את זה"

נתתי

והוא לא הבין שזה היה מטריד ביותר, אז הוא המשיך: "יש לי רעיון איפה זה יתאים"

ורק מהמחשבה היכן הוא יחביא את הדבר הזה הפעם עפתי לקצה השני של החדר, והוא לא הבין מה עבר לי בראש אחרי ההתנהגות הזו.

"נו די, אל תעצבן אותי, גם ככה היה לי מספיק ממך היום"

"תירגעי, את רוצה שאני אספור לך את הימים?"

[בן זונה]

"אני לא במחזור! לא חסרים דברים שיעצבנו אותי פה!"

"את בטוחה שאת לא?"

"להוריד מכנסיים ולהראות לך?"

המזכירה שהייתה המומה מכל הסיפור, פתחה עיניים יותר רחבות ממה שהיו לה שלושים שניות קודם לכן.

ואח"כ, כשסיפרת את המאורע למתמחה, פתאום הבנתי עד כמה נורא מה שהוא עשה... ממש, אבל ממש לא מצחיק!