אכן היה זה סופ"ש עמוס באירועים חברתיים, שלא אופייני לשבוע טיפוסי בממלכת חרשנובה-סוציומטיה.
מסיבת רווקות לחברה אחת,
מסיבת יומולדת לחברה אחרת,
המון תמונות לפייסבוק,
וכמה תובנות פסאודו פילוסופיות.
כשנסעתי הביתה בחזרה ממסיבת היומולדת, בחלקה הדרומי של שד' רוטשילד, ראיתי המוני אדם מסתובבים על השדרה ושותים. עוד קודם, בדרכי למכונית, ראיתי חבורה קטנה של בנים ובנות, בתחילת שנות העשרים, מתגודדים סביב בקבוק וודקה וכמה רדבולים, ואחת הבחורות צחקקה והתוודתה שסף ההשתכרות שלה די נמוך. ועוד נשמע על זאתי בעיתונים, כמו שנאמר.
פעם הייתי גם אני מתלהבת מכזה סוג של בילוי, ועכשיו - לא עושה לי את זה. אני לא סובלת את הצפיפות בפאבים, לא רואה טעם בלהסתובב בשד' רוטשילד עם בירה ולחפש ספסל כדי להרגיש קולית, מרחמת על הבחורה הזו ששותה חרא של אלכוהול עם בחורים, בפתחו של בנין. לפחות נכנסתי לפאב,שתיתי קצת ורקדתי, זאתי בכלל לא זכתה להיכנס...
אז זו הבגרות שדיברו עליה כשהייתי בת עשרים? ההרגשה שכבר מיציתי את הסתמיות שבבילוי סביב אלכוהול?
אני לא חושבת. עדיין אשמח להזדמנות לרקוד במסיבה (לא צפופה מדי) ולשתות כדי לגרום לי לרקוד יותר בחופשיות. אמנם לא כל שבוע, אבל זה יהיה נחמד יותר מלומר שהבילויים שלי סובבים מסיבות ימי הולדת, מסיבות רווקות וחתונות.
חברתי הטובה שתחיה הייתה חסרה לי בחמשוש המסיבתי, כי היא מגדלת חומוס קטן שגורם לה להרגיש רע בסביבה אפופת עשן, וזה חלק מהשינוי חל עם הזמן. היא הייתה השותפה שלי לפשיטות על אזורי הפאבים והמועדונים, והתקופה הזו כבר מאחורינו, לפחות מעתה ועוד להרבה זמן הלאה.
מכיוון שהיא קוראת פה, אז זה המסר שלי עבורה, שהיא חסרה לי. לא כיף בלעדיה :(
Skin Protectant,
אלכוהוליסטית משוקמת
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Skin Protectant