לחות ללא פשרות

הייתי רוצה להיות לקבל הארכת זמן, שלא ביקשתי אבל לא אדחה אם תוענק לי, לא רק במבחנים שבלימודים, אלא גם במבחנים האחרים בחיים. בנקודות בהן עלי להוכיח את עצמי, ורגע לפני שאני מאמצת את דפוס ההתנהגות האופייני שלי – לזרוק הכול לעזאזל ולהתחיל משהו אחר מאפס, לא תזיק לי הארכת זמן שתתן לי הזדמנות להתחרט על האדישות שדוחפת אותי לחכות לרגע האחרון ולייאוש שהופך לבלתי נמנע. במבחנים, הארכת הזמן נתנה לי הזדמנות לקבל את הציונים העגולים והמושי-מושלמים שלי, ואני רוצה להאמין שלא יושב איזה אלוהים אקדמיים שמזהה את מספר תעודת הזהות שלי בשביל להנחית מלמעלה שדווקא המבחנים של בעלת תעודת הזהות ההיא (ואת העבודות, שמוגשות דווקא בזמן) יקבלו ציונים יפים לכל אורך התואר.

הייתי רוצה לקבל הארכת זמן, אבל לא כזו שתגרום לי לאדישות עד לדקה בה היא מתחילה. לא רוצה להיות כמו אמא שלי, שגידלה אותי לבד אחרי שילדה אותי בגיל מבוגר. הייתי רוצה לקבל הארכת זמן, אבל לא כזו שתגרום לי להתפשר על דברים שחשובים לי מאוד, נניח במערכת יחסים זוגית – למתוח כמו מסטיק שאיבד את הטעם קשר שלא היה צריך להימשך, רק כדי שלא אשב בדיעבד וארחם על עצמי או עליו. הייתי רוצה לקבל הארכת זמן, כי לי לוקח זמן לעשות דברים, להשיג הישגים, לחיות את החיים, יותר ממה שלוקח לאחרים. אני בוהה הרבה ושוקעת במחשבות לפני שאני עושה משהו. אני צריכה לדעת שלא נגמר לי הזמן לפני שהספקתי, ובזמן שאחרים כן הספיקו ואפילו נותר להם מספיק זמן לבהות באוויר בלי לחשוב עד שתם הזמן.