לחות ללא פשרות

אני מסוגלת לחיות בבלאגן שבועות, בין ערימות של כביסה, ניירות לא ממויינים, כבלים של כל  מני מכשירים ותיקי גב הפזורים על הרצפה, אבל כשאני צריכה להיכנס למוזה של כתיבת עבודה: עבודת ההכנה הנה קרצוף מסיבי של החדר והשבת כל החפצים למקומם.

נתתי לעצמי להתפזר לכל מני כיוונים במהלך היעדר השגרה, כולל המעידות הקטנות והנעימות האלה למסיבות ולסקס. כעת, משפתחתי את יומי בשתי סטירות לחי מצלצלות כדי להתאפס, עלי לחזור לחיי הסגפנות ולהשקיע במפעל המאיות שנזנח לו לאנחות.

ממה כבר הספקתי להתעייף?

ומדוע ישנתי הלילה כל כך גרוע? הרי החלפתי מיטה! [לא, זה לא כי נרדמתי על ערימת כביסה, היה לי מספיק מקום להתגלגל!]

ואיך נגמלים מקפה?

והאם אהיה אי פעם "נורמלית"?