לא הייתי מבואסת מקבלת מכתב הפיטורין אפילו לא לרגע. היום לראשונה אוכל לציין שהייתי מבסוטה לחלוטין שבסוף החודש אומר סלאמתכ לכל הרפש שבמשרד הזה. התמלאתי בטחון עצמי בשפע במהלך השבוע האחרון, מעין בגרות שכזו שנובעת מההקלה, שהנה פרק חדש וטוב בחיי עומד להתחיל.
באפיסת כוחות אמשיך את הערב אצל חברתי הטובה שתחיה, הכול בשביל מפגש עם בנות שלא ראיתי תקופה ארוכה. חשוב לי מאוד לחזור להשקיע בחברויות.
בשבוע הבא אנכח במסיבת היומולדת השנתית של מישהי שעבדה איתי ועכשיו אנחנו חברות לבילויים, וכמה שזה הולך להיות בילוי של זקנות זה עוד יותר הולך להעיק כי יהיה שם מישהו שהתחיל איתי שנה שעברה, יצא איתי 3 שבועות ונפרדנו לא כ"כ יפה כ"א לדרכו. אני מקווה שהביטחון שרכשתי יעזור לי לא להתייחס
איזה כיף הולך להיות יום ראשון.