לחות ללא פשרות

מסתבר שלי נותרו מספר שיעורי השלמה בטאקט למתחילים...

אתמול באמצע הסיפור המסורתי לחבר'ה על אירועי יום שבת עם ההוא שיצאתי איתו לפני שנה, סיפור קולני למדי כי הייתי נרגשת עוד מהסיפור על דפש מוד לאנשים שלא היו שם, מושא הריכול בכבודו ובעצמו קפץ לומר שלום - ועוד מתי, בדיוק כשאמרתי את השם שלו ואת השם של חברה שלי בצירוף "מקווה שהיא לא תגיד לו שהיא יודעת". יופי. רציתי למות.

האיש נדבק אלי ואל החבורה שלי משך רוב הערב עד ש"ידידה" שלו לקחה אותו לשבת בספות ונמרחה עליו כמו נוטלה על לחמניה, מה הקטע שלו? אם יש לו איזו חבובה שמנה שילך איתה קיביני וייתן לי ספייס... והערב שוב הודעה לפייסבוק "בקצב הזה שאנחנו נפגשים אנחנו צריכים להיפגש מחר" שנענתה ב"אל תאיים" אחד גדול. רוצה תיפגש לא רוצה אל תיפגש רק תעשה לי טובה, אל תעקוב אחרי... 

מסקנה? לא, לא התכוונתי ל"אל תספרו לחבר'ה כשאתם נמצאים בשטח ציבורי פתוח" אלא "אמא'לה אני מכשפה"

טוב, שעמום רצח כל הסיפור, אני מפהקת תוך כדי אפילו. 

מחר שלב נוסף במיונים להתמחות. כולרע, מכירים את זה שכשאתם משיגים משהו שלא רציתם ממש חזק לפני כן, עוד יותר לא בא לכם?

פותחת פה לשטן