עברו 10 שנים מאז שסבתא שלי ז"ל נפטרה. לא אלאה אתכם בזכרון שנצרב לי מהיום שהיא הסתלקה. בכל שנה ביום הזה אמי ואני פוקדות את הקבר - מקרצפות אותו, משקות את הקקטוסים, משלמות כמה גרושים לאותו הרב שמגיע וממלמל כמה מילים (אותיות נשמה, אותיות השם וכל מני דברים לעילוי נשמתה, כאילו שזה מה שיעזור), ומדליקות נר זכרון.
על הדרך, כמו שנאמר, פקדנו את קברה של חברתה הטובה של אמי שנפטרה לפני כ-8 חודשים. זו פעם ראשונה שראיתי את חלקת הקבר עם מצבה, באגפיו החדשים של בית העלמין ירקון. טיפת צל אין שם, אין צמחיה והשמש חורכת את העור. אבל למתים מה אכפת.
קשה היה לי להתעלם מכך, שלא רק שהקברים למעשה הנם כוך קטן ובלתי פרופורציונלי לממדיו של המנוח, אלא שגם המצבות נהיו צרות יותר. סבתי ז"ל הייתה בימיה הטובים 1.45 מטר, ולכן לא היו צריכים לתמרן איתה בבור.. היא נפטרה לפני 10 שנים והמצבה שלה רחבה יחסית לעומת זו של החברה ז"ל שהייתה אישה גדולה (הן במשקל והן בגובה). אבל להן?מה אכפת. זו אני שנחרדת מהניואנסים שקשורים אל המוות, הן כבר לא מרגישות דבר.
תהיה נוספת שהייתה לי, בעקבות תכנית בטלוויזיה על הפרעות קשב וריכוז במבוגרים - אז יפה, גם אני אמרתי "שיאללה, אני כזו!" כי אני עונה על כל הסימפטומים שפורטו ומאוד יתכן שאני בין היתר מופרעת קשב וריכוז, אז מה עשינו עם האבחון הזה? הארכות זמן במבחנים כבר קיבלתי מבלי לבקש. מה עוד? מתודות לריכוז? כישורי חיים? דברו אלי, אני מקשיבה....
ומילים ספורות לגבי דודו טופז - מי הוציא את השד מהארון השכחה? אני מאשימה את "סלב'ס".
למען האמת, גם אם הוא אשם, לא מעניין אותי. איפה חנן גולדבלט עכשיו? מי שומע עליו? צדנו מכשף ונחנו, והמשכנו הלאה לצוד?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Skin Protectant