לחות ללא פשרות

בימים אלו עודני מובטלת, אם כי כבר הייתי רוצה להתחיל לעבוד ועל הדרך גם לשריין התמחות (אני רשלנית פושעת, זה מה שאני), ויחד עם זאת אין לי רגע דל, כפי שרבקה'לה שרה.

היום, למשל, פתחתי ג'ורה על הפקיד בלשכה, ערכתי קניות בסופר הנוראי שבשכונה, ניקיתי את הסלון ו.... הלכתי לעבודה. מה לא בסדר כאן? נכון, שלא בסדר שהפקיד גרם לי לצרוח עליו שהוא אידיוט, בור וחסר רגישות (סה"כ לא צריך להכריז בריש גלי על המובן מאליו, כמו שלא תיגשו למישהי ממש מכוערת ותגידו לה שהיא ממש מכוערת), אבל התכוונתי שהלכתי לעבודה. חוכמה גדולה, הייתי במשרד שלשום, אבל רק כדי לומר "שלום שלום, תראו איך לא התגעגעתי". היום פקדתי את קן הצרעות כדי לעבוד באמת. לא עשיתי שם יותר מדי דברים, העבודה שלי שם זמנית ביותר וכולי תקווה שגם תיגמר מהר. הבוס לשעבר תמה מדוע התחפפתי חמש דקות אחריו, הרי טיפח איזו תקווה שאשאר שם עד חצות לערך, אבל מה שנהדר ביחסי הלא-עובדת-מעביד בינינו הם בדיוק מה שזה: אני לא חייבת לו כלום, אדרבא: הוא חייב לי כסף על השעות וגם תודה על זה שקפצתי לדום בהתראה כה קצרה.

כבר שלוש שנים לא שמעתי מישהו שמדקלם באוזניי שטויות מ"אלכס חולה אהבה", והנה התקשר לו הבחור החדש מהלימודים, ממספר לא מוכר, אומר לי "שלום" ואת השטות מ"אלכס חולה אהבה", ואם הוא לא היה מזדהה, בחיי שהייתי צורחת עליו בחוסר סבלנות - אני ממש שונאת שעובדים עלי בטלפון. הוא כזה ליצן, ונדמה לי שהוא מרייר על איך שהערב הולך להיות: לאכול כמו בהמות, לשבת על המון שתיה בפלורנטין, ולהעביר ערב של דאחקות, כמו בכל שיחה בינינו. 

מד"א בכוננות ספיגה :) ***

ומשהו אחרון - אני מכורה לבזבוזים. 

וחייבת עבודה כדי לממן את ההובי הזה.

*** עריכה: איזה מעאפן. בקושי שתינו ובשעה 1:30 הגעתי הביתה. הוא מוקיון ונהניתי מהקלילות שבה הוא שלף את היציאות שלו, אבל ציפיתי שהוא יחזיק מעמד עם השטויות שלו עוד קצת, שנשתה במקום 3 דרינקים (הוא) או ארבעה (אני) - אולי 6-8 כאלה. יחד עם זאת, חשבתי שאולי זה לטובה. הוא הזמין אותי להעביר את הזמן בטיזאלנאבי איפה שהוא גר, או שהוא יבוא שוב ונעשה איזה ערב שיכורים כתיקון. 

ואיך הוא הזמין אותי אליו?

אני: אתה כזה מעאפן. עד שאתה בא אתה הפוך מת, מה זה זה?

הוא: איך אני? אני מזמין אותך אלי לכפר, עזבי אותך מת"א

אני: ואיך בדיוק אני אדע איפה אתה חי ואיך אני אחזור?

הוא: תבואי סופ"ש מה הבעיה, יש לי ספה, יש לי מיטה 2 מטר

אני: (מחשבת הסתברות שזה יקרה)

הוא: את יודעת מה? תביאי את XXX (הידיד הנאמן שלי מהלימודים)... את יודעת מה... רעיון לא טוב, תביאי חברה

אני: למה לא הוא, אנחנו... והוא יסתכל!!!

הוא: אהההה שובבה את.... 

ואז שתיתי עוד שלוק מהגינס המגעילה שועלים שלי, וצ'ייסר של פידג' כדי להחזיר אותי טיפה לחיים

הזמנו חשבון 

יצאנו לרחוב והעמדנו פנים שאנחנו מתנדנדים יחד כי אנחנו שיכורים

ובאוטו הוא שוב חשב בקול רם איך הוא לא זיין אף אחד מהמכללה

עניתי לו שיש לו עוד שנה וחצי לנסות (תוך מחשבה בסגנון של "לך לעזאזל בנות מבינות רמזים אבל מעדיפות להתעלם מהם")