- "עזבי אותך, למה את בכלל בקשר איתו?"
- "שילך קיבינימט, למה את לוקחת ללב?"
- "את מאוהבת בי? כי אם כן, חשבתי שהבהרתי לך את זה היטב ביום שישי, שאני לא רוצה שזה יקרה כי אני אפגע בך".
- "אני לא יכולה להיות מאוהבת בך כשאתה נותן לי את כל הסיבות בעולם להאמין שאתה חמור."
- אולי אני מאוהבת בו קצת אבל זו לא סיבה שאני אענה לו בכנות.
- "יש לי הרגשה שזה לא הסוף ביניכם".
- "אין לי כוחות".
- "כנראה שקשה למצוא מישהו נורמלי כשיש לך טיפת שכל בראש".
- "זה נכון, המטומטמות בד"כ תופסות אותם חזק".
- "יש שכל, יש דאגות".
- "יש איזה סרט שאני חייב להראות לך בהזדמנות".
- "אל תדבר גבוה מדי, שלא תלחיץ את עצמך ושוב תפשל".
- דיבוק. צא לי מהראש.
אפילו לבכות אינני מסוגלת.
[נכתב במקור ביום 31.1.07, הבחור כמדומני הוא הידיד מהפוסט הזה, החזרתי את הפוסט מנבכי הטיוטות כדי להזכיר לעצמי כמה דברים וכדי להיזכר שהכתיבה שלי באותה התקופה לא הייתה עד כדי כך נוראית, אם כי יותר מדי אישית. מה גם שבסופו של דבר הצלחתי לבכות בגללו]