לחות ללא פשרות

יש ימים שאני נגעלת מהגוף שלי. בימים האלה אין פיסת גוף אחת שאוכל להגיד עליה: "פאר הבריאה". איפה... אפילו אין פיסת גוף אחת שאוכל להגיד עליה שהיא "בסדר".

יש ימים שאני אוהבת את המראה שלי, וכולי חיוכים, עד שאני יוצאת החוצה ורואה שאני עוף מוזר, אולי יותר יפה מרבות, אבל יפה פחות מאחרות. תמיד יהיה משהו חסר והביטחון שלי שוב יצלול למעמקים. האחרות האלה תמיד ימשכו את תשומת הלב שמגיעה לי.

אני מתגעגעת לימים האלה שידעתי שאני נחשקת. אהבתי את עצמי בימים האלה הרבה יותר. הייתי פחות מרוכזת בעצמי. זה כמו כדור שלג – אני לבד, בשביל להשיג תשומת לב אני מתעסקת כל הזמן בעצמי וההתעסקות העצמית במראה החיצוני גוררת הבחנה בפגמים, שמתעצמים והופכים להיות העיקר. צלילת ראש לתוך הסלעים.