לחות ללא פשרות

אני אוכל כמעט את הכול עם קטשופ. ארוחת גורמה לא תהיה טעימה ללא מגע הקסם.

אני מעדיפה לקנות נעליים חדשות על פני בזבוז זמן בניסיון לתקן אותן אצל הסנדלר.

אני שלומיאלית בצורה מדאיגה, ומאחורי כל שבר או מכה יש סיפור אבסורדי לחלוטין.

את הבלאגן אני שומרת לחדרי בלבד. כל מה שמסביב, אבוי אם ישרה באי סדר.

פעם שכחתי את הפלאפון שלי בטיילת, אחרי תקופה מאוד קצרה שרכשתי אותו, שמתי לב לכך רק בצהרי היום למחרת, וכשהתקשרתי למספר ענו לי ערבים וקיללו אותי, את אמא שלי וכל מי שרק רצה לשמוע.

אני צוחקת מבדיחות הכי רדודות, אבל לא מוכנה לראות סרטי בורקס.

אהבתי להקות בנים בצעירותי.

בתואר הראשון שלי השלתי המון ממשקלי בשנה הראשונה, וכעת, זמן רב לאחר מכן, אני מאיימת להעלות אותו בחזרה.

אני שונאת ליצנים. ואת ג. יפית.

אני רוצה לישון כרגע, יותר מתמיד.

אני מתאפרת אבל שונאת את זה, כי זה עניין שדורש תחזוקה לאורך היום.

לעולם לא אקנה (עוד) בגדים שצריך הוראות הפעלה כדי לפענח את אופן לבישתם.

לא ציירתי כבר חצי שנה, אחרי שהייתי נושמת ציור וחיה ציור.

פעם התיישבתי על עיפרון ועד היום החוד שלו תקוע לי בפיסלע. הפרמדיק הדביל טען שהנקודה הכול כך בולטת לעין איננה החוד...

לא רחוק מהתקופה הזו השתתפתי בשיעורי שחיה ברמת אביב, ואחת המדריכות, כלבה בת זונה, לא רק שלא קלטה שאני קטנה מדי בשביל המים העמוקים, ומפוחדת עד כדי תחינות להישאר על קרקע יציבה, הושיטה לי מוט הצלה ובמקום למשות אותי, הטביעה אותי. הגעתי לקרקעית ונפצעה לי הרגל מאחד מהפילטרים שהיו בקרקעית. הזלתם דמעה? גם אני.

היה לי מורה פרטי ללשון, זקן מגעיל, שחשב שאפשר לנצל את השיעור גם לשיעור לשון מעשי... סיפרתי לאמא שלי על זה והיא הייתה כל כך המומה מכדי להגיב. מבחינה מעשית אין לי מה לעשות עם זה, הוא בטח מת היום וגם אז לא היה יותר מדי מה לעשות עם זה, ולכן אמא שלי לא בדיוק הטיפוס שמעלים עין.

אני לא יודעת איך זה מרגיש לריב עם האחים על השימוש באמבטיה/בחדר/בכל דבר שניתן לריב עליו.

יש לי כל כך הרבה דברים לעשות וכל כך מעט שעות שינה.