לחות ללא פשרות

תגידי לי, היית חייבת לפתוח אותה?

היה לה טוב להיות מונחת מעל לקופסת הדיוידי הריקה, סגורה, ולהתבונן בנו מתבוננות בה במבטי זימה של חתולים מול אקוואריום.

היא אהבה את הצלופן שעטף אותה.

תראי אותה, ככה, מבולגנת, כל תכולתה פזורה על השולחן. את עוד מעזה להתלונן? היא לא מספיק טובה בשבילך? יש לה הרבה מה להציע! אבל היה לה טוב כמו שהייתה, בתולה, חגיגית.

תראי למה גרמת. את שמחה עכשיו?

עכשיו אין לך תירוצים. הבית נקי, יש עם מה לכבד, אין לך ברירה. צריך לארח. אני לא רוצה את כל זה פה. אם לא נארח, תוך יומיים היא תתרוקן, וזה נזק ששנים ייקח לתקן.

(20.4.08, 19:30, אני למולידה שלי, שביצעה פוגרום בסלון, וחיללה את כבודה של אריזת שי שקיבלה לחג. במקרה ברקע יש תוכנית ובה דמות אם המציגה את בתה לאיזה חמוד אחד, ושם הבת הוא שמי. או ההפך. מה שבטוח, השם שלי יהיה פופולרי בתקופה הזו.)

הסדר הזה.... נמשך כמו מסטיק. אותה מולידה הייתה מבושמת קלות מארבעת כוסות היין שנמזגו, כך שנאלצתי לתרום את ישבני למדעי הכביש. לא לא לא, זה לא מה שאתם חושבים.

למדתי שעם ישראל אוהב בלט, ומתרגל את הפירואטים בשעה אחת בלילה בקטע בין חדרה לחבצלת השרון.

טעמתם פעם גפילטע כאילו? עדיף שלא תשאלו מה יש בפנוכו חוץ מאגוזים.

באינקוויזיציה סירקו את העור במסרקות ברזל ככה בשביל הכיף. זה לא נשמע לי כיף, אבל גם לא סדר שממשיך אחרי ארוחת הערב.

היה חסר דף בהגדות שחולקו, אבל אל דאגה, מי שהביאה אותן טרחה להדביק את הדף החסר. וכמובן שהוא שייך לחלק שאחרי הארוחה.

ולחשוב שעשיתי דרמה לאמא שלי לפני שיצאנו, ויכולתי בקלות להישאר בבית. כנראה שרגשות האשם פעלו בדרך דו סטרית, היא עשתה לי דרמות שבגללי תיהרס למשפחה בצפון התוכנית ויכעסו עלינו בגללי. בדיעבד, עד כמה שאמא שלי פולניה מוצלחת אני יודעת, אבל היה לי צ'אנס לחמוק מזה ופספסתי אותו.

היום היה יום מבוזבז. כמו היום שקדם לו.