היה יום טוב. אני עייפה, רצוצה, כואב לי כל נים בגוף, אבל מרוצה.
איך אפשר לקטר, כשהיה כזה יום יפה בחוץ, ואמא שלי קנתה לי שטויות ב1000 ש"ח? הלוואי והיו ביניהן בגדים. בכלל, יצא לי לחשוב, על איך ששנאתי בילדות שליום ההולדת קנו לי בגדים, והיום, זו המתנה המושלמת נוכח שנאתי המובהקת לשופינג וכל מה שקשור במדידה המונית של כל הפריטים בכל החנויות האפשריות, כאשר איזה אוחצ'ה עם אטיטיוד חייב להביט בי במבטי חמלה מלווים בבוז על בסיס ג'נדר בגלל חוסר הצורה שיצאתי עמה מהבית (סורי מאמי, אני הולכת לקנות בגדים, לא לפיק אפ באר סליזי. אני לא צריכה להתאפר ולהתגנדר לכבודך, גברת-גברת).
השטויות נרכשו באיקיאה. אני מתעבת את המקום הזה. זה מבוך אינסופי של אנשים, שבמקום לשים את הילדים שלהם בקייטנה או במקום לטייל איתם בטבע ("יו תראה איזה שפן! איזה שפן יפה!") ארזו את הזאטוטים בעגלות מפלצתיות ונתקעו מולי במעבר. ההבדל הענקי בין מבוך בו תוקעים חולדות במעבדה לבין הנחיל האנושי באזור התעשיה פולג הוא, שהחולדות ינועו בסדר מופתי לעומתנו. עם ישראל בפירואטים.
כנראה שהבנתי עוד מוקדם שמדובר בסוג של שופינג, כיוון שאני בטוחה שבאזור ריהוט המטבח (או שמא זה היה האמבטיה?) הרגשתי את החלושס באים במלוא אונם וספרתי את הרגעים להתעלפות. אבל זה לא קרה, חשבתי על זה שאם אתעלף, ידרסוני מיליוני עגלות ולא מתאים לי עכשיו מוות אכזרי שכזה. העדפתי לחכות ליבלות בידיים שהגיעו בעשר בלילה כשגמרתי בדעתי, חיחיחי, לכלות את זעמי בשולחן העבודה החדש שלי. ככה זה שאין חבר קבוע. או סקס מזדמן. הופכת לבוצ'ה שמתענגת מהברגה אינסופית. הצילו, הפכתי לאמא'שלי.
שכחתי לקנות את השידה שרציתי, וקיוויתי שהטלוויזיה הכבדה שלי תנוח עליה במקום על שולחן ישן מסביבות שלום כתה א'. אבל הייתי חייבת לזכור בתור לקופות רק את המדפים, כדי לא להעלים חלילה את היבלות שנוצרו לי לפני כשעה וחצי.
אני נהנית כרגע מהשולחן החדש, אם כי הוא לא ממש בחדרי. אני מתענגת עליו כמו בסרט כחול. סוג של פנטזיה, שיום אחד כולו יהיה שלי. מממ.. כן. איפה הייתי?
ראיתי מול הפאוור סנטר חנות שקוראים לה "דאלי", ובאותו הרגע החלטתי שאני צריכה חופש מהבלוגספרה, כי זה לא מספיק לסגור ולפתוח בלוגים ולקוות שההרגל ישתנה. אני צריכה לכתוב מלא עבודות ולמצוא חתן, ובקצב הזה גיל הבלות יגיע מהר יותר.
הגעתי למסקנה שלמרות שהיה לי נוח מאוד לקנות ב-AMPM מרקט ליד הבית, הם עלו לי על הסעיף, וחרם צרכנים של חילונים יפי נפש יהיה כואב לרשת יותר מחרם של מנשקי מזוזות. אני שמחה שהרשת פתוחה בשבתות ומוכרת הכול, גם אם במחירי שוד, אבל מה הקטע שלהם שחצי מהמדפים מכוסים מפאת החמץ? החלטתם לתקן עוולות? להיות צדיקים? שהדוסלעך יסירו את החרם על הרשת של קואופ? ואיך זה קשור לקורנפלור שהייתי צריכה? למה הוא היה צריך להיות מתחת לווילון מספר אחד?
עצה לחיים - אל תנסו לחסל יתושות בידיים חשופות, כשהידיים נפוחות מיבלות (ע"ע הברגה מאומצת).
ערב של חיוכים, בעלי חיים שכמותכם
וחגשמח!
טוטל'ז.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Skin Protectant