לחות ללא פשרות

אתם מכירים את הפיפי הראשון של הבוקר, איך שהוא לוחץ לצאת החוצה בסערה, בכל מצב שהוא ואין דבר העומד בפני הדחף והדחיפות שלו?

אז כזה היה לי, וגם חשופית ליד האסלה.

מכיוון שאני לא מצטיינת בחוש ראיה של קורס טיס ומתקשה בהבחנה לפרטי פרטים, ראיתי איזה דבר בצבע מגעיל ליד האסלה, על הרצפה הורודה (מה לעשות, בית של בנות) וידעתי שזה לא צריך להיות ככה. קירבתי את פני.

מג'וקים אני צורחת פחות.

ולמה זה?

ג'וקים אפשר למעוך, עם כפכף

ג'וקים אפשר למעוך, עם מגב

ג'וקים אפשר למעוך, עם כל דבר שאינו משאיר את הג'וקים בחיים

ולהוריד עליהם את המים באסלה

ג'וקים אפשר לרסס

וג'וקים אפשר לשאוב עם שואב אבק

אבל חשופית? מה יעזור לי אם אני אמעך אותה? זה רק ייראה כמו המשחק הדבילי כשהיינו ילדים, עם הגועל הזה.... נו....(דמיינו לכם מעין כף יד מג'לי דביק, שלא משנה כמה תזרקו את זה על החלון, זה לא יתפרק אלא רק ישאיר סימן של דרעק)

מה יעזור לי אם אני אשאב אותה? היא תטייל לה בתוך השקית של השואב, תצבור אבק, ויום אחד תצא משם כמו מפלצת!

אתם יכולים להבין מדוע הריסוס לא אפקטיבי... ואם לא: רמז, הספריי נגד ג'וקים, ואני לא רוצה לגלות מה יקרה אם ננסה אותו על ברל'ה.

המצב דוחק,

השלפוחית מאותתת

לקחתי שני ריבועים של נייר סופג

תפסתי את הדבר הזה

בזעקות מחרישות אוזניים

וזרקתי את כל הסיפור מהחלון.

אני יודעת שהנייר מזהם את הסביבה, לפחות לא לקחתי שקית פלסטיק

ואני בטוחה שלברל'ה לא כאב בכלל, ככה שכפי שהוא הטיס עצמו לתוך השירותים שלי, הוא מצא את דרכו חזרה לטבע, היכן שהוא צריך להיות.

ואתם חושבים שמייד התפניתי למשימת ההתרוקנות?

לא.

מילאתי דלי,

שפכתי אקונומיקה על הרצפה

והעלמתי את מסלול הזחילה של היצור הזה.

אה, כן. כל זה עשיתי בקיפצוצים על רגל אחת וצווחות של "איה" מעורבות עם צווחות של גועל.

hooray

~the END~

היה לי יום נחמד

במכללה היה הרבה בזבוז זמן ומעט תכל'ס

קיבלתי שתי מאיות במבחנים

אח"כ שני הפרחחים שלומדים איתי ואני אכלנו בהרצליה,

קניתי שמלה***, שהיה לי קשה למדוד בגלל קשיים לוגיסטיים (בשביל להוריד את המכנס לגמרי צריך להוריד את הנעליים, ואם אוריד את הנעליים לא בטוח שאוכל לנעול אותן שוב)

ישבנו חצי שעה מול הים היפה, וזו הייתה הפעם הראשונה הקיץ שהלכתי לים - אז מה אם הייתי בבגדים רגילים, אז מה אם לא ירדנו עד החוף, אז מה אם זה שבע בערב

היה כיף וכיף שהיה.

צלעתי הביתה. חלף על פני מישהו שקשקש בפלאפון. אחרי שעבר אותי קרא לעברי "תגידי, את - ג'ינג'ית?". אני, תמהה: "סליחה?!". הוא חזר על השאלה, ואני עניתי: "לא יודעת, תגיד לי אתה". הוא מרחיק ממנו את הפלאפון ובחיוך מפגר מעיר: "מה כ"כ קשה לענות לי?!", אני: "נו שיהיה, אני ג'ינג'ית (רק תן ללכת הביתה)". והמשכתי ללכת.

מה הקטע?

מחר עבודה, אולי גם גיחה למשטרה להגיש תלונה נגד הנהג האידיוט שגרם לי לצלוע.

מוניות = רצח

***

אה, כן, שמלה.

אני יודעת - שמנדובה כבר אמרנו?