התפוח לא נפל רחוק מהעץ מס'# 59783 : בזמן שהייתי עסוקה בהתאוששות מההלם שבחזרה לשגרת העבודה (או בקיצור נמרץ: שגר"ע), עלה הבנשל הבוס למסור לי דבר-מה, כשהוא צולע כפיסח שעברה עליו מונית. מכיוון שהנני מומחית לעניין צליעות שנגרמו ע"י תאונות כאלו או אחרות, הצליעה לא שכנעה אותי, הרי לא הייתה אותנטית מספיק. הייתה בה הצהרה הצהרתית אודות משהו שהבנשל חייב היה לחלוק עמי. הוא חלק alrighty, וסיפר לי מה סיבת הקרעחצן שפקדו אותו. מסתבר שג'וניור עסק בפמפום של איזו מישהי, פמפום כמנהג חיות הבר, על השטיח במרתף כי הספה חרקה חריקות איומות שהיו מסגירות את מעלליו לאבאמא ואבוי לנפשותיהם העדינות.
או-אז, כשברקע מתנגנת המנגינה המוכרת "אלה החיים...." וחיוך ממזרי שחייכתי לו כאילו איזה גבר הוא יצא, נזכרתי בקינתו של אביו באחד הבקרים, בשיחות שניהל איתי בזמנים שעוד סבלתי אותו, שהוא מת שכבר לבנשלו תהיה מישהי.
ההימורים במשרד מנחשים שזו הייתה הפעם הראשונה שלו וזו הדרך שלו להוציא את השמחה החוצה, ע"י מנהג אבותינו הקדמונים של "לספר לחבר'ה", למרות שלא בהכרח אנחנו שייכים לחבר'ה שמעוניינים להיחשף למידע. אילו אבא'לה היה יודע או שומע אני בטוחה שאבאל'ה היה גאה בגוש הזקונים שלו עד מאוד.
עכשיו די לספר לחבר'ה הוירטואליים אודות הבנשל הבוס שסיפר לחבר'ה.
אחרי הכול, כמה אפשר להתלבט בין צחוק או בכי מרוב גועל?
להלן משקפי הפימפ שלי בהדגמה חגיגית אודות הרכישה נטולת המכס אך רוויית האלכוהול, מוגש בחסות....... חואן מירו? לא, נו... תנחשו.
[כך מערבבים חוק ואלכוהול.]
[בקרוב תחלפנה מקראות כיתה ב' את גושי הנייר של דיני חוקה, עונשין, חוזים ותורת המשפט שמסתתרים מאחורי~$%@^ מה רציתי לומר?!]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Skin Protectant