לחות ללא פשרות

[כותרת משנה: קינתי השניה על הדו-גלגלי]

להיות הולכת רגל זה להיות תלותית. למרות זאת, מכונית היא גם סוג של תלות. תלות במחירי הדלק, תלות במקומות החניה הפנויים הספורים שנותרו בת"א, תלות במחירים המופקעים של החניונים ובמקומות הפנויים שנותרו אף אצלם, תלות במצב התנועה בכביש, תלות באידיוט כזה או אחר שהחליט לעזוב את מכוניתו בלב כביש חד סטרי וחד מסלולי, ושיזדיין העולם, אף אחד לא יעבור אותו.

קטנוע הוא התלות בנוחות, בידיעה שאפשר להגיע ממקום א' ל-ב' במקסימום 10 דקות. אין פקקים, אין דאגה לדלק (טנק דלק מלא מקסימום 30 ש"ח!!!! ומילאתי פעם במיליון שנה אחרי חרישה מסיבית), יש שמש ואוויר, אין צורך לדאוג לחניה, אפילו כבישים חד סטריים ופניות אסורות לא מהוות מכשול. התלות שבקטנוע היא בחסדי כוחות עליונים, והגורל הוא זה שיחליט אם תגיעי הביתה בחתיכה אחת בסוף היום. כלומר, העניין של סיכון הקוועטש קיים גם ברכב בעל ארבעה גלגלים, אבל זה לא כוחות מול דו.

ערב אחד ביקרתי אצל חברתי הטובה שתחיה בעיירת פיתוח אומללה וחשוכת אל שקוראים לה "הרצליה". חניתי כמו נקבה טיפוסית, כשאין תנועה ברחוב סוקולוב בשעות הערב המאוחרות. אחורה קדימה אחורה קדימה ויש מלא מקום, וזה לא הולך. בסופו של דבר העקשנות שלי יישרה את המכונית כמו סרגל, יצאתי מהרכב עם התיק והוואן-גוך בדרכי לביתה ונזכרתי שהפלאפון נשאר בדיבורית. כוסאמכ, מזל שלא היה לידי מישהו, הייתי קוברת את עצמי מרוב בושה.

ובמקרה הפוך לגמרי, ושוב, חבל שהייתי לבד, לקחתי את המכונית היום לסבב זריזי וחניתי פעמיים. בראשונה, יצאתי מלכה כשחטפתי למישהו חניה שניה לפני שהוא סוגר בטאבו עם הנהג שיצא ממנה. חניה מדויקת, זריזה, והכול, כולל הסידורים, הלך חלק עוד בטרם הפקח של האזור הזה התעורר משינתו. בחניה השניה הייתי זריזה אף יותר, פשוט החלקתי בנון שלאנטיות של ז'ונגלר והתיישרתי בלי להעביר את הגיר לדרייב.

 אני רוצה לראות גבר כותב פוסט שמתגאה בחניות שלו. אין דברים כאלה!

אני עדיין מעדיפה קטנוע אבל פרינציפים מדי פעם צצים לי, והשד יודע למה אני מעדיפה להישאר בחתיכה אחת על פני דהירה על דו גלגלי אל עבר השקיעה.

תנסו את זה פעם:

קחו סיכה משרדית קטנה, ישרו אותה

הדביקו עם דבק אורטודנטי בחלק הפנימי של השיניים

אבל את הקצוות השאירו ללא דבק, באופן שידקור כל דבר שבא במגע איתם (שפה, לשון, לשון או שפה של מישהו/י אחר/ת)

אולי תרגישו איך אני מרגישה עכשיו. גאד דמיט. התפרק לי הקיבוע בשיניים וזה דוקר, וזה ידקור עד יום שני, וביום שני זה יכאב כי הדבקה של הסיפור הזה עולה 150 שקל לשן.

השפן הקטן

שכח לסגור הדלת ("הדלת"= "המזגן בעבודה")

הצטנן המסכן

וקיבל נזלת.

לה לה לה אפצ'י.