לחות ללא פשרות

את שמה לב שמישהי בעבודה מושכת באף ובמהלך השבוע קולה מדמה את קולו של ילד בר המצווה, בעל השפם של עמיקו מ"עמיקו וחברים".

ביום למחרת היא כבר מחסלת אריזת מבצע של נייר טואלט 48 גלילים עם דובונים ומשתעלת כדי להודיע שהיא חולה, אבל עושה טובה שהיא חרוצה ובעלת מוסר עבודה גבוה כי היא נשארת, במקום להירקב בבית.

לא עובר זמן רב עד שעוד עובדת מאבדת את קולה, משתעלת כחולת שחפת בלי לכסות את הפה עם היד, דווקא כשאת נכנסת אל חדרה.

כך נדבקים להם אט-אט עוד שני אנשים,

ותרצי-לא-תרצי, כי מי באמת רוצה להיות חולה, ועוד בקיץ הלוהט הזה, תרגישי את קולך משתנה, והנה הגרון נותן אותותיו ומכאיב כאילו בלעת זכוכית מרוסקת באדיבות משפחות הפשע שמחסלות חשבונות עם מכוניות והעבריינים שבתוכן.

גרגרתי וגרגרתי מים עם כפית מלח, רציתי להקיא מזה אבל תרופות הסבתא אכן עובדות, הגרון לא כואב יותר.

כבר לא כואב הגרון, אבל הנזלת תפסה פיקוד. 48 גלילי נייר טואלט? הצחקתם את הוירוס שלי. מרגישה חרא, מנגבת עם נייר טואלט.

נכון שאני שונאת לעבוד, ונורא מתחשק לי לבלות את השבוע בבית ולהבריא, אבל כמו קסם שוב מגיע ה-15 לחודש. אם המונית שגרמה לתאונה לפני חודש לא השאירה אותי בבית בזמן המע"מ, נזלת קטנה בטח שלא תעצור אותי.

ביום שלישי יומולדת 26, אני רוצה חתן במתנה (תירגעו!)

ושיפסיקו הנזלת והאלרגיה שיש לי בידיים.

בכלל, רצוי שאני אפסיק להתפרק. יש לי את גיל 65 להתחיל עם השטויות האלה.

קח פרי ותהיה לי בריא,

Skin Protectant