לחות ללא פשרות

הבוס שלי אשם בבלאגן. הבוס שלי חושב שהוא אלוהים. הבוס שלי מחפש דרכים נסתרות וחדשות להלבין את פני ברבים. בפני כל המשרד ורואה החשבון שבטלפון הוא אמר שאני אשמה בבלאגן שהוא יצר. הש"ג תמיד אשם? מזל שאני לא ש"ג. אמרתי בקול רם שמזל שלו שאני יוצאת החוצה, כי כדאי שאני אצא בטרם אשבור עליו משהו.

הוא שמע את המסר בברור וחזר על הדברים לטובת האיש שבטלפון.

עכשיו, לא אכפת לי שהבוס שלי מנסה להתחמק מדין ודברים שהוא חייב לרואה החשבון, ולא אכפת היה לי אם הוא היה מתנער מאחריות ומטיל אותה על חוסר הבקיאות שלי. סה"כ, לבוס מותר להרשות לעצמו. אבל להשפיל אותי ככה, כשכל אחד במשרד יודע אחרת?!

היום מצאתי את עצמי מכינה תצהיר לעד שהגיע במפתיע, ומצא שתי מזכירות ומנהלת חשבונות ואפס עורכי-דין. בואו נאמר, שכסת"חתי עו"ד שהיה צריך לתאם עם האיש. ועשיתי עבודה מעולה (פרט לעובדה שאני לא יכולה לאמת חתימה כי מפרידים כמה מכשולים ביני לבין הרישיון).

הכנתי קורות חיים מהפצצתיים. קפץ לי הפיוז אתמול, ובמיוחד כשהבוס חזר והדגיש שאני צריכה למצוא לי מחליפה להנה"ח כדי שאתפנה לעבודה משפטית.

לי יש תכניות אחרות, וכשאני רואה את כל העולם בתנועה ורק אני נשארת ישובה על הגדר, הגיע הזמן שאזיז את התחת.

נ.ב.- קרה לכם פעם שהתקשרתם למישהו לאחל לו יומולדת שמח ועד 120, אחרי שחשבתם וחשבתם באיזו שעה להתקשר וחלילה פן תשכחו, ואז, כשהתקשרתם, האיש שענה מעברו השני של הקו היה מופתע למשמע קולכם בשעה זו (10:30 בבוקר), ועוד יותר מופתע שפצחתם בשירת Happy Birthday to you כי הוא בעצמו שכח שיש לו יומולדת?

אז רבותיי, זה קרה לי היום, 18.9.08, כשהתקשרתי לברנש לאחל לו "יומולדת שמח, יא שמן, ותודה שזכרת שלי היה אותו אירוע לפני יומיים". הוא היה באמצע הספונג'ה ושאל אותי "מה, איזה יום היום?! ה-18? וואלה?!?!?!". צחקתי חצי שעה ואמרתי לו לשים נר כזה של אווירה בדלי של הספונג'ה, להביע משאלה, ולעשות "פוווווווווווווווו".

זו דוגמה מני רבות לנפלאות של האיש הזה, שבכל שיחה איתו יש משהו חדש ובלתי צפוי.