לחות ללא פשרות

אתמול נשרף לי חלק במחשב, נראה לי שזה HUB אחד של USB וזה עשה ריח של שריפת פלסטיק באמצע החדר שלי. איך נפל החשד דווקא על USB? הריח התחיל מיד לאחר המאבק שלי בכבל שמחבר את המדפסת/סורק שלי למחשב בזמן שניסיתי לגרום למכונה הארורה לסרוק את אחד הציורים שלי.

אולי הנזק שנגרם הוא רמז, בהקשר לנושא הקודם. צריך מתישהו לסגור את המחשב ולצאת ע"מ לראות שיש חיים שם בחוץ שאי אפשר לחבר למחשב בעזרת כבל USB.

הספקתי לצייר בשבוע האחרון יותר ממה שציירתי בכל השנה שעברה. יש לי עוד כמה תכניות להמשך. כמובן שאני יכולה לתקן את החלק שנשרף, אני יכולה גם להשתמש במחשב שבעבודה, במחשב הנייד שלי או כמו עכשיו, במחשב של אמא שלי, אך זו לא הפואנטה.

בערב החג, שהוא גם התאריך העברי של יום הולדתי, נסעתי עם אמא לקרובים שבצפון. נמלטנו מהפקקים של כביש החוף וכעבור שעתיים וחצי הגענו. היציאה לדרך הייתה מלווה כרגיל בדרמות (אני תמיד שונאת לצאת לשם. שונאת שאמא שלי נהיית מפלצת לחוצה, שתמיד מפריע לה קצב ההתארגנות שלי וכשהיא עצבנית מסוכן לצייד אותה בהגה.שונאת את הנסיעה הזו כבדרך קבע ועוד יותר שונאת אותה כשאני בדיכאון). השהות שם הייתה כמו ניסיון להבין מה ההבדל בין דיאט קולה לקולה זירו. שעתיים יושבים מול כמה אנשים, סט של כלי אוכל וכוסות, עם פרצוף חמוץ שמצקצק בשפתיו, כדי להבין מדוע נסעתי שעתיים וחצי פלוס השעה ורבע חזרה. הצקצוק הזה עם פרצוף מוכה ההלם איכשהו העבירו את הזמן כי נרדמתי את כל הנסיעה חזרה, שהלכה צ'יק צ'ק.

עוד דבר. מישהו צריך לפרוס את הקלפים על השולחן ולומר זאת: עוגת דבש זה לא משהו בכלל! השנה תהיה מתוקה גם אם הסמל שלה יהיה עוגת שוקולד באיזו צורה שהיא. או קולה. או גלידה.

גיליתי די מזמן שנולדתי לעדה הלא נכונה. אחד הסממנים הוא הסלידה שלי מאוכל אשכנזי. אוכל פולני הוא אוכל אפור, אוכל שהוציאו ממנו כל סימן חיים, ושמו עליו ג'לי מציר דגים רוטט כשכל הסיפור הזה מקושט בפרוסת גזר מבושל.

שהשנה הזו תהיה טובה יותר מקודמותיה

שהשנה הזו תהיה שנת בריאות

שבשנה הזו גלעד שליט יחזור הביתה, וכך גם כל אלו שנעלמו כאילו האדמה בלעה אותם

ששנה זו תהיה שנת חיים וחיוניות

ששנה זו תהיה שנת ביטחון, שהקמים להורגנו יפלו וישברו את מפרקתם, ושחמומי המוח יירגעו, ושהפזיזים שבנהגים יורדו מן הכביש

ששנה זו נמצא אהבה ונשמור עליה

שהשנה הזו נפרח ונתפתח.

עד כאן,

SKIN ההיפית.