מי שמכיר אותי יודע שהדבר שהכי שנוא עלי זה הקאמבקים האלה של אנשים שנשכחים להם היטב בתהום הנשיה של ההיסטוריה, שאיכשהו מטפסים את דרכם חזרה לחיי.
זה לא חייב להיות קאמבק של להיפגש, להעלות זכרונות ולהזדיין עד כלות הנשמה, אלא מספיק הטלפון ממספר שמחקתי מזמן או מהמספר שהשארתי בזכרון כי ידעתי שהאיש חוזר כל כמה חודשים לברר אם אני עדיין פנויה להובלה.
יש הבדל פיצי בין אלה שמתקשרים ומעיקים עלי, שכל תכליתם היא שאספר לחבר'ה "את זוכרת את ההוא, נו... יצאתי איתו בשנת תרל"ח וראית אותו במסיבה ההיא... כן... אז תנחשי מה, פתאום הוא התקשר... חפר לי בשכל ורצה לדעת אם..." לבין אלה שאיכשהו רואים אותם בכל מקום ונופל האסימון שאין פה מן המקריות. חוץ מהדחף הבלתי נשלט להפוך לשרלוק הולמס ולחקור הכצעקתה, אין להבלחה הזו לחיי שום משמעות או משמעות חיובית לצורך העניין. איך ננסח זאת אחרת? הניסיון לימד אותי שאין לשני סוגי הקאמבקים תועלת.
ככה היה לי עם היזל"ש. פתאום הייתי רואה אותו מלא בשכונה מסתובב עם האופנוע שלו כשאיזו כוסית במיני מורכבת מאחור, או במסיבה עם מישהי ממש שמנה שהיוותה את הקריזה התורנית שלו... ואיכשהו היינו חוזרים לשתות ולהתמסטל אצלו במשרד ולהזדיין כמו שפנים במקום בו המזכירה שלו שותה את הקפה שלה בבוקר. יד הגורל או השמוק של השטן?, אין להגדרות האלה חשיבות.
ועכשיו, ההוא שממלא את הפוסטים האחרונים שלי בסימני שאלה אחרי "מה לעזאזל" אחד גדול.
כל יום, כל יום, הוא מרגל אחרי בפייסבוק, בקי בכל התמונות ובכל הסטטוסים שעדכנתי בשנה וחצי האחרונות. ולמרות שיש לו שוב את מס' הפלאפון שלי, הוא מרגיש בנוח להתכתב איתי בצ'ט של הפייסבוק. אין לו הרבה מה לומר לי, ולי אין הרבה מה לומר לו. כל מה שיש לנו לומר אחד לשניה נשאר בצד כמו פיל לבן עם נקודות ורודות, שיום אחד יחרבן לנו באמצע, אמצע של משהו.
אותי מעניין לדעת מה הוא מנסה להשיג - כי סקס זה שולי. גם בגילו המתקדם לא צריך להיות קזנובה או חתיך גדול כדי להשיג זיון, זיון חדש טרי-טרי מהמדף. זה הדבר היחיד שמסקרן אותי ומשאיר אותי חצי נחמדה אליו. מה לי יש להשיג אצלו? זיון? הצחקתי את עצמי, כי אני לא צריכה לתהות כ"כ הרבה באשר לסקס, אלא פשוט להרים טלפון למק'דרימי ולהזמין אצלו ארוחת מק'מאפין שכוללת נקניקיה עסיסית וחוצפנית שעושה את העבודה.
אופס, איפה הייתי..?
היה לי הרבה יותר נוח לו הברזתי מיום ההולדת של חברה שלי או לחלופין לו הייתי מוותרת על הסנוקר שאחרי המסיבה. אולי הוא לא היה מתקרב לומר לי שלום במסיבת ל"ג בעומר, ולא כותב לי שוב לפייסבוק בניסיון להתקרב אלי. אבל נוח, ידידיי, היה בתיבה בימי בראשית ולא בבית ספרי.
כך או כך, מזמן לא הייתה לי תקופה פעילה, לרבות פעילה מינית, כמו התקופה שמאז פסח ועד היום, ואני מוכרחה להודות שאני נהנית מכל רגע.
Skin Protectant,
צביקי פיקי בעדיין פיכי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Skin Protectant
סנסאי אומר - בשנת הלימודים צריך להתאמן בטנטרה. לתעל את כל האנרגיות החרמניות לתועלת אקדמית. ברגע שתתני לחרמנות להשתלט, הציונים יתדרדרו...