לחות ללא פשרות

מרפי היה מתהפך בקברו

קיים קשר הדוק בין צניחת הטמפרטורה מסמוך ל30 מעלות לסמוך ל-20 מעלות, או לחלופין בנסיקה פתאומית של הטמפרטורות, לבין המדיניות הגורפת של נהגי חברת "דן" להשבית את פעולת המזגנים באוטובוסים. לקשר הזה, העומד בבסיס תודעת השירות הרווחת במדינתנו, נקרא בקיצור "שיחנקו".

אחד הרגעים המביכים ביותר בתולדות המוסד האקדמי שבו אני לומדת הוא הרגע בו האמרה ש"כל דבר שתאמר עלול להיות בשימוש כנגדך" מופעל כראי כלפי המוסד שמלמד את המשמעויות השונות של האמרה הזו. בקורס "הגנת הצרכן" בו נפל הדבר, בהרצאת המבוא דנו במסגרת של הקורס ונשאלנו לגבי הסיבות השונות שיש להגן על צרכנים, שאחת מהן היא מפני שרירותיות של גוף מסחרי גדול מול האזרח הקטן, ולמשל, כמו שאתה מתחבר ל"יס" ומתחייב למחיר מסוים, "יס" מחליטה פתאום להעלות את המחיר בלי להתייעץ איתך קודם לכן. באותה הנשימה, סטודנט נועז אמר שאין כל כך הרבה שוני בין הדוגמא של "יס" לבין הקשר שלנו כסטודנטים מול המכללה, שכן שכר הלימוד שלנו קפץ פלאים בלי להתייעץ עמנו ובלי התראה מוקדמת. המרצה הודה כי במסגרת דיני החוזים שהוא מלמד (כנראה כיתת לימוד אחרת) הוא תמיד חשש שהכלים שהוא מלמד לבחינתם של חוזים יופנו כלפי החוזים שיש לנו עם המכללה ועל כן הוא ביקש מאיתנו לא לערב אותו ~בטון הומוריסטי אך נבוך~ בטרוניות שיש לנו כלפי המוסד... מעניין אם מישהו ממועצת החכמים שהתלחששו עם הסטודנט הזה ירים את הכפפה ויעשה משהו עם עניין שכר הלימוד.

אפרופו עליית שכר הלימוד, כנראה שבעלי הקפיטריה שבקומת הכניסה תכסו עצה אחת עם ראשי המכללה, והעלו את מחירי הקפה למחיר שערורייתי. פעם אחרונה שאני קונה שם. גם ככה הירידה מקומה 5 לקומת הכניסה אורכת בממוצע 20 דקות.

קיים כלל נוסף שכל הסטודנטים שלומדים איתי מכירים היטיב, והוא לגבי הגרביטציה בכלל, ובפרט לגרביטציית מעליות. במוסד אקדמי אחד, 2 מעליות שאמורות לשאת מסה נכבדת של סטודנטים בין 5 קומות וקומת כניסה, וגרם מדרגות צר אחד (וכל מדרגה - מלמיליאן!). הכלל הוא, שבכל קומה שתשהה, כשתפנה אל שירותי המעליות תגלה עוד גדוד סטודנטים הממתין לרדת/לעלות, המעליות ישהו יחדיו בקומה אחרת ורחוקה, ועד שתחליט להשתמש במדרגות, תצפה בשתי המעליות חולפות על פניך עמוסות תלמידי משפטים.

ביום ארוך, בן כ-10 שעות, נוכחות הסטודנטים משולה למשחק "טטריס". השורות האחרונות מתרוקנות, עד שבשורות הקדמיות נותרים בודדים, עם החריג שלי ושל (חלק מ-) חבריי, שלא זזים לשום מקום ותקועים מאחור.

בכל שנת לימודים יהיה שיעור עם מרצה שלומפר. זה, שהחולצה הלבנה המכופתרת לעולם לא תישאר מכורבלת בתוך המכנסיים ושעד סוף השיעור תהיה כולה בחוץ. הטוויסט של השנה - המרצה של דיני משפחה מפליא בתנועות מייקל ג'קסון חטופות להשבת החולצה למכנס ע"י משיכה בחגורתו, מפעם לפעם. (אכן, מראות קשים).

ישנתי עד 12:00. בפעם האחרונה שזה קרה, התהלכו דינוזאורים על פני האדמה.

סופשבוע סקסי לכולם!

כולי תקווה שהמצב ישתפר. ישבתי 10 שעות על הישבן שלי ואימצתי את שריר הסבלנות עד שהתכווץ. בניגוד להרצאות הראשונות שפתחו את השנה דאשתקד, עד כה הרצאות ההיכרות הרשימו אותי בניסיונן להשתוות לפגישת היכרות עם אינקוויזיטור בכיר ואכזר במיוחד.

במהלך ההרצאה האחרונה להיום, בדיני משפחה, חשבתי לעצמי, שזו חתיכת באסה עולמית להתחתן עם עורך-דין שמתמחה בגירושין. אפשר לומר שאלו חיים של פרנויה מתמדת במהלך כל הנישואין ופסימיות חשוכת מרפא כשהיחסים עם החבוב מתערערים. זאת כמובן בהנחה שעורך הדין הזה משכמו ומעלה ולא סתם איזה אהבל שהעתיק כל התואר שלו ובין היתר עוסק בדיני משפחה כי זה מדי פעם מכניס לו כמה ג'ובות לכיס.

זו באסה לא פחות להיות נשוי/אה לעו"ד שמתמחה בבג"צים. מי שנשואה לאחד כזה יודעת שלא כל יום יהיה מה לאכול בבית, ושהאיש אידיאליסט משכמו ומעלה מצד אחד, או אופורטוניסט שבדומה למכורים לטוטולוטו מאמין שאם יתמיד בהגשת בג"צים אולי יום אחד בית המשפט יחזיר לו טובה ויפסוק לו שכר טרחה בשיעור דומה לאוצרו של שולטן של ממלכה קטנה.

וככל שאתעמק בנושא, אחשוב שלהיות בן/בת זוג של עו"ד פליליסט/ית זה לא חיים על מי מנוחות, של דבש ונצנצים. אני לא מתכוונת לדון בכך עוד, כי מספיק לי להזכיר את מקרהו של עו"ד יורם חכם שנהרג מול הסופרמרקט הקבוע שלי.

אז איזו עורכת דין אני אהיה? שאלה טובה. ואיזו בת זוג? (איך אומרים אצלנו? שומרת על זכות השתיקה?)

***

חזרה אל חיי העייפות המאופיינת לתקופת הלימודים.

להתראות חיים, שלום חרישה.

איזה כיף, הערב אלך לבקר אלרגולוג. הגב שלי יימשח בכל מני אבקות בתקווה שאחת מהן תסביר למה בדיוק הידיים שלי נפלו קורבן להתעללות אכזרית.

***

אני נבהלת כמו חיית בית מצועצעת ומפונקת מרעמים שמתחילים ולא נגמרים, כאלה שמרעידים את אמות הספים ומעירים את אזעקות המכוניות מתרדמתן.

***

ואני שונאת לחפש חניה בת"א, גם אם מדובר לא באמת בלב העיר אלא ברחוב הסמוך לככר המדינה. אני מעדיפה לבלות באוטובוס מאשר להסתובב סביב הזנב שלי, לאחר, ומבלי אפשרות למצוא מקום להשאיר את הקופסה עם ארבעת הגלגלים. כל זאת, בשבע לפנות בוקר.

הוא גם היום הראשון בשנה ב'.

היה מרגש לחזור לאווירה הזו. שיעור הבחירה בן השעה וחצי היה אך ורק תירוץ להתכנסות הפרחחים אחרי פגרה ארוכה.

לפני כן, העבודה הזו הזכירה לי למה כ"כ כיף לי לברוח ממנה בשעה שלוש. רבתי עם הבוס השקט והבוס האחר (המבוגר והוותיק מביניהם) אמר פעם ראשונה בחייו שאני צודקת. מתחשק לי פתאום להתפרנס מלהיות פרילנסרית של איזה משהו קיטשי ובוהמייני באופן נהנתני להחריד - הרי יש כאלה שמתפרנסים מזה וחיים כמו סטלנים, למה עלי לא נחת כזה מזל?

הרבה אנשים לא מבינים על מה אני מקטרת. אילו אני יכולתי להסביר מה משאיר אותי שם ולמה למרות שרע לי אני נשארת, אולי עד שהייתי מגייסת את הכוחות להסביר הייתי נוקטת עמדה ועושה מעשה. להבדיל מאישה מוכה, זה סטריקלי ביזנס. אני לא נשארת שם כי חבילת ההטבות כ"כ מעולה שלא אכפת לי למסור את נשמתי אל השטן שיעשה בה שפטים ויבצע בה מעללים. גם אף אחד לא מאיים לחתוך את פניי היפות אילו עזבתי. המצב בשוק הולך להיות מחורבן וכמה שאינני מעוניינת בעבודה עם המון אחריות על הכתפיים גם אינני מעוניינת להיות נציגת שירות לקוחות בפלאפון ולהיות המיץ של הזבל בשרשרת המזון, החדשה, חסרת הניסיון או הכישרון או המוטיבציה להתנחמד ללקוחות. הכול אותו חרא, אבל אם לא אברר לא אדע אחרת. ובסה"כ לא אמצא מקום אחר שירשה לי לעבוד 3 פעמים בשבוע תמורת שכר של שתי קופאיות בסופר.  או כך אני חושבת. נו, זו הנקודה.

אני לא הולכת החוצה לברר.

טוב. אז אני כמו זו מתסמונת החטופה שמזדהה עם חוטפיה או עם האישה המוכה שמכורה לכאפות (להבדיל אלפי הבדלות וכו', אבל עדיין... מבחינה פסיכולוגית...)

מחר עוד יום כמו היום,

מקווה שתצא השמש.

***

ובמחשבה מאוחרת חשבתי על זה, אחרי שטיילתי בנמל: אנשים מוציאים סכומי עתק על חתונה, ובפרט מצ'וגעים כאלה שרוצים חתונה על הים במקום כמו הטראסק. זהו היום הסגרירי הראשון שממש קריר בו, ובערב על-יד הים בהחלט מסתובבת שפעת פוטנציאלית, ואיזה זוג עם ג'ובות למכביר בחר להתחתן בטראסק דווקא ביום הזה. הבטתי בצלם מצלם את החופה, שסביבה כמה שולחנות קוקטייל מעוטרים, וכל התפאורה מתחננת לרוח לרחמיה, וחשבתי שזו חתיכת באסה תוך כדי שנזכרתי בשיר black hole sun משום מה (ולא בשיר גשם בחתונה קלאסי כמו של גאנז אנ' רוזס).

דבר נוסף הוא, שאני מציעה חרם על כל המטריות באשר הן. עדיף להסתובב ברחוב עם כוסות. למה כוסות? אם כבר מאמינים באיזה כישוף וודו שאמור להגן מפני אנגינה שמופיעה עקב התרטבות בגשם, עדיף לנסות כוסות רוח למת.

עוד לא הספקתי לעכל תופעות אופנתיות כמו החולצות האלה שבנות לובשות, שמקדימה הן חסודות ומכסות עד הצוואר, ומאחורה בהפתעה כל הגב חשוף, וחלק מהבנות מקפידות להבליט את החזיה-גוזיה ששמו כדי שמקדימה עניינים לא יתנדנדו בחופשיות יתרה. עוד לא הספקתי להבין מה יפה בזה (הרי בסופו של דבר לא רואים כלום חוץ מתופעה מכוערת), וכבר היום נתקלתי במישהי שלבשה את הכיעור עם גופיה שלמה שבלטה מאחור, עם מכנס עד הברך ועם מגפיים מצועצעים שלא נשקו לאותו מכנס. תופעה אחרת הייתה מישהי שלכאורה התלבשה סטנדרטי לסתיו, כולה מכוסה בג'ינס ובחולצה שמעליה ג'קט, אבל מה הקטצ', שאלתם? - כפות רגליה התהדרו בכפכפי אצבע.

ואני לא מדברת על התופעה שהתהלכה מולי - תספורת פטריה קצרה כזו (כמו של בחורים) - החלק העליון של השיער בצבע ורוד, החלק שעל העורף בצבע שחור, חולצה בצבע ורוד, מכנס ג'ינס עד הברך, מגף שחור מפלסטיק שבצדדיו שני פסים ורודים והליכה שלא הייתה מביישת את זלמן שושי בימי תהילתו. אני צריכה קצת זמן להתאושש מזה, ברשותכם.

*** 

בחורה אנונימית מהלכת ברחוב, מתחנת האוטובוס אל ביתה, כשבידיה "שקיות ירוקות" (כלומר, תיקים ממפות שולחן חד פעמיות) עמוסות באלכוהול.

ברגע של תשישות, מניחה את השקיות על הרצפה.

איש עם קטנוע נעצר ליד, על הכביש.

הבחורה לא מתייחסת, ממשיכה ללכת ונצמדת לצד המדרכה הרחוק מהכביש.

עוברת עוד כעשרה מטרים, ולפתע הרוכב הזה עולה על המדרכה ורוכב לידה.

"אפשר לקבל את הטלפון שלך?"

הבחורה רק רוצה להיפטר מהמטען וחושבת לעצמה שהאדון מצא לו אחלה תזמון להתחיל איתה.

"יש לי חבר"

(הפעם היא לא חשבה, כי היא שכחה שחבר זה לא קיר, במיוחד אחד כזה שהוא שקוף עד בלתי קיים)

"אז יהיה לך עוד אחד"

"ביי!"

והגבירה את קצב ההליכה עד שהגיעה לחוף מבטחים.

(מחר) יומולדת שמח לחברה הכי טובה שלי,

שהיא למעשה אחותי כבר 14 שנים.

אוהבת אותך המונים, ורוצה שרק תחייכי ושיהיה לך טוב ואף מעולה!

נ.ב.- כבר הבנתם שאני עושה ימי הולדת וכו'

אז הנה עוד מעבודתי המקצועית להחריד  -

ולסיום סיומת, הציור שהרכיב את ברכת היומולדת -

**מישהו יודע למה כשאני עורכת מסמך או תמונה המחשב מבקש ממני להציל עז?**