לחות ללא פשרות

הייתי רוצה להיות יותר עדינה.

בחורה שיש לה דעה כלפי כל דבר ושאין לה לב לגדוע פוטנציאל לשיחה קולחת לא ממש להיט בעולמם של בני המין השני.

הגבול הדק בין עדינות ודיבור מדוד לבין שיעמום טוטלי של פרימדונה כל כך דקיק שאני לא מצליחה להתקרב אליו אפילו על מנת לבחון איך הוא נראה ומה הוא מרכיב.

אני בעד לנקוט בחרם צרכנים על כל מוצר או שירות שג. יפית מפרסמת כדי לסלק אותה אחת ולתמיד מהמרקע.

יש ימים שאני נגעלת מהגוף שלי. בימים האלה אין פיסת גוף אחת שאוכל להגיד עליה: "פאר הבריאה". איפה... אפילו אין פיסת גוף אחת שאוכל להגיד עליה שהיא "בסדר".

יש ימים שאני אוהבת את המראה שלי, וכולי חיוכים, עד שאני יוצאת החוצה ורואה שאני עוף מוזר, אולי יותר יפה מרבות, אבל יפה פחות מאחרות. תמיד יהיה משהו חסר והביטחון שלי שוב יצלול למעמקים. האחרות האלה תמיד ימשכו את תשומת הלב שמגיעה לי.

אני מתגעגעת לימים האלה שידעתי שאני נחשקת. אהבתי את עצמי בימים האלה הרבה יותר. הייתי פחות מרוכזת בעצמי. זה כמו כדור שלג – אני לבד, בשביל להשיג תשומת לב אני מתעסקת כל הזמן בעצמי וההתעסקות העצמית במראה החיצוני גוררת הבחנה בפגמים, שמתעצמים והופכים להיות העיקר. צלילת ראש לתוך הסלעים.

איך לפעמים אני מתנהגת בחוסר רציונליות, היעדר שיקול דעת שמסוגלים להעכיר את מצב רוחי בצורה מטורפת.

אני לא יודעת לשמור סוד, אלא נהנית לגלות פיסות מידע, ותמיד זה יתפוצץ, ותמיד זה ייגמר ברע.