לחות ללא פשרות

קשר עם חברה מהעבר חודש לאחרונה, ולעומת העבר, ששתי לדבר איתה. אני מרגישה שהפעם אשקיע בה יותר ממה שנתתי בעבר (שזה כלום, לא כ"כ ספרתי אותה). הסקתי מכך שאולי הטיימינג עשה את ההבדל, אולי בגלגול הקודם הקשר הזה לא היה צפוי להצליח.

הבחור מאתמול בערב העסיק אותי עד 1 בלילה, והיו כל הסממנים לכך שהולך להיות ערב סטאטי לחלוטין. אני רואה שאמשיך אותו לפחות עד לדייט הבא. להגיד שנפלתי מהרגליים? לא נפלתי. אולי אני לא צריכה ליפול, ואולי זה צריך להיות ככה. נראה לי שהתבגרתי. בהתחשב שבפעם הקודמת שיצאתי עם מישהו, הסתנוורתי מהאופן בו הוא דיבר ומזה שהוא מציג חזות מאוד כריזמטית, וברגע שהעננה התפזרה הבנתי שהוא סתם אידיוט ולא היה לי מובן מה חיפשתי בו. זה לא היה בשלהי שנות התשעים, חבובים, זה היה לפני כמה שבועות. אני באמת שלא מחפשת קשר דיסקוטק. מגיע לי גם להתברגן קצת ולחיות חיים חנונים, כי בנפשי אני יכולה להיות מגניבה אבל אינני מהפרועות האלה שנעדרות כל עכבות וכל מוסר בסיסי. כן, הוא חנון. ואני לא לגמרי שקטה עכשיו, כי הוא עוסק במשהו הייטקיסטי שמתקשר גם לתופעת "האח הגדול" ואולי אני בעצם כותבת כשהוא מעברו צופה בכל מילה ויודע לזהות את הבלוג שלי בין כל אלפי הבלוגים. גם אם כן, החלטנו שאנחנו כנים. דיברנו גם על מה שאנחנו מחפשים בקשר וזה בערך אותו הדבר. לא אמרנו שצריכים להיות זהים... צריך להיות זהירים. אני שמחה שזה נגמר בנשיקה ג'נטלמנית על הלחי ולא בבליעה הדדית. בחור שמכבד, ולא בחור שמתכבד. וכן, דיברנו היום.

איזה איש ששייך לזן האנטי תזה שהתאמצתי לתאר למעלה, שניסה להתאים אותי למצעים שלו בתקופה מסוימת בעבר בירך אותי לשלום במסנג'ר רגעים ספורים אחרי שנכנסתי הביתה. זה אחד מהאנשים שלא ברור לי מדוע טרח לכתוב ומה בדיוק ניסה להשיג, כי בפעם הראשונה לפני שנים הוא קיבל "לא" נחרץ, בוודאי שאחרי זמן כה רב לא אשנה את דעתי. שיחה בעלת אופי תמוה שכזה לא תתקדם הלאה פרט לזחילה למחילה שממנו הוא בא ואני - לעיסוקיי השונים.

יום אחד, ואני מעדיפה בסוף השבוע, אני אקח את הדו-גלגלי שלי ואגיע לפארק הלאומי כדי לחרוש כל מסלול הליכה שנסלל שם. החלטית אני, וגם הגשם לא יעצור בעדי.

אני אוכל כמעט את הכול עם קטשופ. ארוחת גורמה לא תהיה טעימה ללא מגע הקסם.

אני מעדיפה לקנות נעליים חדשות על פני בזבוז זמן בניסיון לתקן אותן אצל הסנדלר.

אני שלומיאלית בצורה מדאיגה, ומאחורי כל שבר או מכה יש סיפור אבסורדי לחלוטין.

את הבלאגן אני שומרת לחדרי בלבד. כל מה שמסביב, אבוי אם ישרה באי סדר.

פעם שכחתי את הפלאפון שלי בטיילת, אחרי תקופה מאוד קצרה שרכשתי אותו, שמתי לב לכך רק בצהרי היום למחרת, וכשהתקשרתי למספר ענו לי ערבים וקיללו אותי, את אמא שלי וכל מי שרק רצה לשמוע.

אני צוחקת מבדיחות הכי רדודות, אבל לא מוכנה לראות סרטי בורקס.

אהבתי להקות בנים בצעירותי.

בתואר הראשון שלי השלתי המון ממשקלי בשנה הראשונה, וכעת, זמן רב לאחר מכן, אני מאיימת להעלות אותו בחזרה.

אני שונאת ליצנים. ואת ג. יפית.

אני רוצה לישון כרגע, יותר מתמיד.

אני מתאפרת אבל שונאת את זה, כי זה עניין שדורש תחזוקה לאורך היום.

לעולם לא אקנה (עוד) בגדים שצריך הוראות הפעלה כדי לפענח את אופן לבישתם.

לא ציירתי כבר חצי שנה, אחרי שהייתי נושמת ציור וחיה ציור.

פעם התיישבתי על עיפרון ועד היום החוד שלו תקוע לי בפיסלע. הפרמדיק הדביל טען שהנקודה הכול כך בולטת לעין איננה החוד...

לא רחוק מהתקופה הזו השתתפתי בשיעורי שחיה ברמת אביב, ואחת המדריכות, כלבה בת זונה, לא רק שלא קלטה שאני קטנה מדי בשביל המים העמוקים, ומפוחדת עד כדי תחינות להישאר על קרקע יציבה, הושיטה לי מוט הצלה ובמקום למשות אותי, הטביעה אותי. הגעתי לקרקעית ונפצעה לי הרגל מאחד מהפילטרים שהיו בקרקעית. הזלתם דמעה? גם אני.

היה לי מורה פרטי ללשון, זקן מגעיל, שחשב שאפשר לנצל את השיעור גם לשיעור לשון מעשי... סיפרתי לאמא שלי על זה והיא הייתה כל כך המומה מכדי להגיב. מבחינה מעשית אין לי מה לעשות עם זה, הוא בטח מת היום וגם אז לא היה יותר מדי מה לעשות עם זה, ולכן אמא שלי לא בדיוק הטיפוס שמעלים עין.

אני לא יודעת איך זה מרגיש לריב עם האחים על השימוש באמבטיה/בחדר/בכל דבר שניתן לריב עליו.

יש לי כל כך הרבה דברים לעשות וכל כך מעט שעות שינה.

אני לא חדשה בשטח

ובכל פעם מחדש, אני מופתעת

לא, חלילה, לא מהתוצאה

אלא מזה שנטיתי לחשוב שאולי יקרה אחרת

ובעצם

אין אחרת, כולם אותו הדבר.

להתלהב או לא להתלהב, זו השאלה.

אם אתלהב - אתאכזב

אם לא אתלהב - לא אתאהב.

ושוב, ההתחלה

ואני לא יודעת לאן זה יגיע

גישושים באפלה

כרגע אולי בכיוון טוב,

אבל עד שלא חולף הזמן ומתבהרים ענני ההתחלה

לא אדע

אם אני איתך ביחד או לא.