לחות ללא פשרות

שהוא קיטשי יותר מדי, בצורה שתגרור את תגובת הנגד שלי, שהיא חשדנות?

נו, בחייכם, איפה המצלמה פה? לא יכול להיות שהוא באמת רוצה אותי, ככה בקלות. בלי לעשות לי את המוות קודם. 

אבל הערב אין לי כוח אליו. אין לי כוח לעצמי אפילו. גיליתי מחוזות חדשים של עייפות. ביום שישי יהיה מעניין. כלומר, מעניין מה הוא ידרוש בתור פיצוי על הברז של היום.

נ.ב. - אחותי, יש מצב לפנות לדובי מקום בחדר בכינרת? הוא עשה לי סצנת קנאה מעכשיו ועד עוד שבועיים שאיך אני נוסעת ככה בלי לשאול אותו גם. חחח

אז מה ייצא לי ממנו?

אני כרגע תוהה אם להיות חשדנית כלפיו או כבר מעכשיו לשלוח אותו לעזאזל. כי כשרוח היזל"ש היכתה בי לא ידעתי מהיכן זה בא לי, אבל כשפיליפ יורה משפטים במבטא כבד בא לי לעוף הביתה ולהיות עוד קצת לבד.

לקח לי הרבה זמן להתנקות מרוח היזל"ש והשבח לשדים הוא מתחתן בשבוע הקרוב, ולא זכור לי שביקשתי מחליף.

מה ללבוש

מה לומר

מה לא לומר

איך להתנהג

[יש לי דייט מחר בערב, הצלחתי להחזיק איתו שלושת רבעי שיחה באנגלית כדי לשמוע אותו מדבר במבטא דר' אפריקאי לא ברור שחברתי הטובה משכבר הימים שחולה על הדברים האלה ממש הייתה נמסה ממנו, ואילו היה מדובר בה, היא הייתה יוצאת איתו רק בגלל זה וגם מזדיינת איתו רק כדי שיחרמן אותה באנגלית... אוך. אז כמה אני שונה ממנה?]

ישנתי 11 שעות, אני חושבת. אבל ישנתי טו-אוב! קמתי רעננה ובלי כאבי גב. לפני כן עוד הספקתי לבהות בטלוויזיה כשהמשענת כווננה למצב המתאים. פשוט הייטק. איך לא חשבתי על זה קודם? והחדר שלי, שגודלו כגודל קופסת נעלים מידה 41, אפילו לא נראה קטן יותר כשנכנסה אליו מיטה רחבה יותר. מעניין. 

אתמול היה אחד מהימים האלה של העצבים על אנשים מטומטמים. אחד מהם היה הבוס השני, והשניה - אחת שאין לי מושג מה מעשיה כל היום חוץ מריכולים ולעשות רעש. חיכיתי לשעה 17:00 כדי להתחפף משם, לא משנה לאן. הפור נפל על שיעור משמים במכללה עם מרצה שחפר בור בקוטר של מכתש קטן (נו באמת, אני רצינית, הוא השתמש בדוגמה של צייד שחופר בור, ולא הרפה ממנה, עד כדי כך שאיבדתי את הקונטקסט ואף לו רציתי לסכם משהו לעניין, לא יכולתי, כי מזמן החללית עזבה את המולדת). 

היום לשם שינוי יהיה לי כוח לנקות את הבית, כיוון שישנתי טוב וכי כשאני מתלהבת ממשהו חדש כולי התרגשות ומוטיבציה לכרכר סביבו. כזו אני, אינפנטילית. 

אל תשכחו למרוח קרם לחות בימים יבשים כאלה,

Skin Protectant,

שוויצרית בריבוע

על המיטה מהפוסט הקודם

על המיטה הישנה שלי

לאמשנה

אני שונאת משפט מנהלי, שונאת את העבודה הזו, שונאת יום ארוך, שונאת ימי גשם.

אוהבת את החדר שלי עכשיו, חבל שאני לא נהנית ממנו יותר כרגע. מחר תבוא הנקמה, אחרי שהעבודה תקיא עצמה למזכירות במכללה-לה.

ויש עוד בשורה טובה, ואני מקווה לעוד מהכיוון שהיא באה ממנו ביום א'. אני שוקלת ברצינות, לאור הניחושים שלי, להעלות באוב ולהתחרות בכל החרטטנים שיודעים לנחש מה יקרה בעתיד, ואולי להרוויח חצי ג'ובה על הדרך. אתמול, במעט שעות השינה שפירגנתי לעצמי, חלמתי שמישהי בעבודה שלי שאמורה להיות בחופש חזרה לעבוד, והבוקר באמת חזרה לעבודה. זה בקטנה.. 

לילה לבן ללא עשן לבן,

וליל שימורים בטעם לוף,

לאלומדת